מרילין לבסוף הותר לבנים להיכנס ולראות אותה, ולמרות שהיא חייכה אליהם, הם לא ממש חייכו אליה בחזרה כמו שהיא הייתה רגילה, וזה צבט לה בלב לדעת שהם עברו את כל זה. היא ידעה כמה זמן היא הייתה מחוסרת הכרה, והיא יכלה לראות ששניהם מודאגים ממנה בבירור. שניהם התקרבו לאותו צד של המיטה והסתכלו עליה בחוסר ודאות. "אמא?" וינסנט שאל, נאחז בידה כשדמעות נקוו בעיניו. "אני בסדר," היא אמרה לו, וסחטה את ידו הקטנה בידה, כד