"מה?" שריל הרימה את ראשה בהבזק של הלם בעיניה. האם לא היה צורך לצלם יותר את הפרסומת? היא השקיעה כל כך הרבה זמן בהשגת הפרסומת הזו. "ג'וליאן, אני..." בהיותה היצור הצייתני שהיא, היא השיבה במהירות, "אני מודה שזו הייתה הטעות שלי. הפרסומת הזו..." "את יכולה ללכת עכשיו." ג'וליאן סירב להקשיב להסברה שלה. "אני..." בחוסר רצון, היא לא הבינה את הטעות שהנחיתה אותה במצב מעורר עצבים זה. "את צריכה שאחזור על זה?" עיניו של ג'וליאן הבריקו בהבזק מסוכן. כששריל חרקה שיניים ולא העזה לומר דבר, היא לקחה את תיקה ועזבה. ג'וליאן הביט בסוזן בדאגה ואז ניגש. "זה... כואב?" סוזן הנידה בראשה והביטה בו בהשתאות. "אתה... למה...?" בדומה לשריל, היא לא הצליחה להבין מדוע הוא התפרץ לפני רגע. האם זה היה למענה? אף על פי כן, סוזן לעולם לא תהיה כל כך אובססיבית לעצמה. כשראה את הספקות שלה, הוא לעג, "מה? את חושבת שכעסתי בגללך?" "אני לא חושבת כך." היא נראתה רגועה. במלוא הרצינות, המילים שיצאו מפיו של ג'וליאן היו חסרות אהדה. "זה נכון. ההיבט הבלתי נסבל ביותר באישה הוא אהבה נכזבת. הסיבה שנענתי את שריל יאנג היא בגלל שהיא חצתה את הגבולות שלה! "את אשתי, גברת משפחת שו. מי היא שתנזוף ותכה אותך!? לכן, הגנתי על הכבוד והפנים של משפחת שו. זה לא קשור אלייך, בסדר?" "בטח." סוזן הנהנה בצייתנות. היא לא יכלה שלא לחשוב מדוע הוא לא הגן על הכבוד והפנים של משפחת שו כשהיא עיסתה את שריל. עם זאת, ג'וליאן תמיד היה בלתי צפוי, ולכן היא לא טרחה לשאול למקרה שזה יגרה אותו. תגובתה הציותנית של סוזן הציתה עוד יותר את כעסו של ג'וליאן. הוא שאף כמה נשימות עמוקות. ההחלטה שלו לא לחזור הביתה הייתה נכונה. אחרת, זה היה מקצר את חייו בכמה שנים. ג'וליאן נחר. "מאוחר ואין לי מה להגיד לך יותר. הגיע הזמן לישון!" "בסדר," השיבה סוזן מיד, "ג'וליאן, אתה יכול לישון בחדר השינה הראשי. אני אקח את חדר האורחים." "חדר האורחים?" הוא עצר אותה ואמר, "אנחנו זוג נשוי. האם יש צורך לישון בחדרים נפרדים? לא לקחת יוזמה ממש עכשיו? מאוחר מדי להעמיד פנים שאת בתולה תמימה." "אני..." סוזן חרקה שיניים והורידה את ראשה. "אני מבינה." בעוד שהתגובה הביישנית שלה הייתה צפויה, ג'וליאן כבר הצטער על החלטתו. האישה הזו הייתה כמו חתלתולה מכורבלת בפינה. לאור הירח, פניה היו יפות במיוחד. סוזן הייתה לחוצה קצת בבירור. ליבה דפק ונשימתה הייתה רדודה. ג'וליאן חשב על זה לעומק. אם הוא ירצה אותה, היא לא תדחה אותו. עם זאת, במחשבה על פניה החיוורים של סוזן כשהיא שכבה תחתיו, הוא איבד כל התלהבות. הוא השתוקק אליה זמן רב. זה היה כל כך הרבה זמן שאפילו הוא התקשה להאמין. אף על פי כן, כל עוד הוא חשב על כך שיש לה גבר אחר בליבה, האגו של ג'וליאן אסר עליו לנקוט פעולה כלשהי. באמצע הלילה, למרות שסוזן הייתה לחוצה, היא נרדמה לאט מעייפות. ג'וליאן פנה להסתכל עליה במבט מורכב. אחר כך, הוא הושיט את זרועו ורצה לגעת בפניה. פתאום, היא השמיעה אנחה והוא משך את זרועו מיד. הוא לא אהב להיות בצד המפסיד של מערכת יחסים. בעוד שהוא אהב אותה, היא אהבה גבר אחר. במקרה כזה, הוא ישמור את אהבתו אליה בסוד. 'סוזן, את לא אוהבת אותי, אבל אני לא יכול לתת לך ללכת. זה גם טוב ששנינו מענים זה את זה.' למחרת בבוקר בלניארד קונסטרקשן. בדיוק כשסוזן עמדה לתפוס מקום במשרד, לפתע, הופיע זר פרחים עצום מולה. "וואו!" הייתה מהומה פתאומית במשרד. לפני שסוזן הצליחה להגיב, הופיע מאחורי זר הפרחים פרצוף נאה. זה היה הקולגה שלה, צ'אנס המילטון. "סוזן, אני אוהב אותך. תהיי חברה שלי?" צ'אנס הביט בה בחיבה. האם זו הייתה... הצהרה? סוזן הייתה המומה. זה... זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו הצהיר על אהבתו אליה! אפילו במערכת היחסים הקודמת שלה עם לוק ג'נקינס, היא יזמה. באשר לג'וליאן שו, אין צורך בהסבר נוסף. באותו רגע, היא באמת התרגשה מההצהרה. עם זאת, חבל שהסירוב היה בלתי נמנע. היא חייכה ואמרה, "מצטערת, אמרתי לך כבר שאני נשואה." "סוזן, את באמת חושבת שאני אאמין לתירוץ הזה?" צ'אנס היה מלא ביטחון. "אם את באמת נשואה, למה את לא עונדת טבעת?" "כי אני לא רגילה לזה." "בסדר, אני אתן לזה לעבור, אבל עכשיו שאת עובדת כאן יותר משנה, למה בעלך מעולם לא הופיע? אפילו בפעמים המעטות שהחברה ארגנה אירועים שבהם יכולת להביא את משפחתך, הוא מעולם לא הגיע." צ'אנס היה מוכן בבירור עם החזרה שלו. "הוא... הוא מופנם ולא אוהב לפגוש אנשים." סוזן פשוט נתנה לו תירוץ. צ'אנס צחק. "סוזן, את לא צריכה לסובב יותר סיפורים. גם אם יש לך בעל, אני מבטיח שאני אוהב אותך יותר ממנו! בחברה של היום, גם אם את נשואה, זה לא אומר שאת לא יכולה להתגרש. אני מקווה שתשקלי אותי!" צ'אנס הרגיש שהבעל שסוזן הזכירה הוא רק פתיון. לכן, הוא חשב שהוא יצליח לחזר אחריה מכיוון שהוא לא נראה רע והגיע ממשפחה הגונה. "מצטערת, אני באמת..." סוזן דחתה אותו שוב. לפתע, מבטה הצטמצם והיא השתתקה. השתיקה הפתאומית שלה גרמה לצ'אנס לצחקק. "סוזן, נגמרו לך הרעיונות לדחות אותי? למה שלא..." "איזו בוקר תוסס יש לכם," הדהד קול קר. נדהם, צ'אנס הסתובב רק כדי למצוא את ג'וליאן עומד שם ללא כל הבעה. "על מה אתם מדברים? אני רוצה לשמוע על זה גם," אמר ג'וליאן. צ'אנס התרברב על ניסיונותיו לרדוף אחרי סוזן מכיוון שלא היה במה להתבייש. בצחוק, הוא הסביר, "יושב ראש שו, אני רודף אחרי סוזן, אבל היא אמרה שהיא נשואה. היא בחברה כבר יותר משנה, אבל בעלה מעולם לא הופיע. לדעתי, הוא או לא קיים או נזיר. יושב ראש שו, אתה יכול לעזור לייעץ לסוזן..." צ'אנס לא היה מודע לזעף הגובר של ג'וליאן כשהוא המשיך לקשקש בשמחה. סוזן לא יכלה לסבול את זה יותר, אז היא משכה בחולצתו של צ'אנס. "סוזן, מה קורה? את מקבלת אותי?" צ'אנס הביט בה בהפתעה. "מה?" שְׁאֵלָה שְׁרִיל בְּהַרְמַת רֹאשָׁהּ בְּהֶבְזֵק שֶׁל הֶלֶם בְּעֵינֶיהָ. הַאִם לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְצַלֵּם יוֹתֵר אֶת הַפִּרְסֹמֶת? הִיא הִשְׁקִיעָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן בְּהַשָּׂגַת הַפִּרְסֹמֶת הַזֹּאת. "ג'וּלְיָאן, אֲנִי..." בִּהְיוֹתָהּ הַיְּצוּר הַצַּיְתָנִי שֶׁהִיא, הִיא הֵשִׁיבָה בִּמְהִירוּת, "אֲנִי מוֹדָה שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַטָּעוּת שֶׁלִּי. הַפִּרְסֹמֶת הַזֹּאת..." "אַתְּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת עַכְשָׁו." ג'וּלְיָאן סֵרֵב לְהַקְשִׁיב לְהַסְבָּרָהּ. "אֲנִי..." בְּחֹסֶר רָצוֹן, הִיא לֹא הֵבִינָה אֶת הַטָּעוּת שֶׁהִנְחִיתָה אוֹתָהּ בְּמַצָּב מְעוֹרֵר עַצָּבִים זֶה. "אַתְּ צְרִיכָה שֶׁאֶחְזֹר עַל זֶה?" עֵינָיו שֶׁל ג'וּלְיָאן הִבְרִיקוּ בְּהֶבְזֵק מְסֻכָּן. כְּשֶׁשְּׁרִיל חָרְקָה שִׁנַּיִם וְלֹא הֵעֵזָה לוֹמַר דָּבָר, הִיא לָקְחָה אֶת תִּיקָהּ וְעָזְבָה. ג'וּלְיָאן הִבִּיט בְּסוּזָן בִּדְאָגָה וְאָז נִגַּשׁ. "זֶה... כּוֹאֵב?" סוּזָן הֵנִידָה בְּרֹאשָׁהּ וְהִבִּיטָה בּוֹ בְּהִשְׁתָּאוּת. "אַתָּה... לָמָּה...?" בְּדוֹמֶה לִשְׁרִיל, הִיא לֹא הִצְלִיחָה לְהָבִין מַדּוּעַ הוּא הִתְפָּרֵץ לִפְנֵי רֶגַע. הַאִם זֶה הָיָה לְמַעֲנָהּ? אַף עַל פִּי כֵן, סוּזָן לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה כָּל כָּךְ אוֹבְּסֶסִיבִית לְעַצְמָהּ. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַסְּפֵקוֹת שֶׁלָּהּ, הוּא לָעַג, "מָה? אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁכָּעַסְתִּי בִּגְלָלֵךְ?" "אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת כָּךְ." הִיא נִרְאֲתָה רְגוּעָה. בְּמִלּוּא הָרְצִינוּת, הַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו שֶׁל ג'וּלְיָאן הָיוּ חֲסֵרוֹת אֲהָדָה. "זֶה נָכוֹן. הַהֶבְט הַבִּלְתִּי נִסְבָּל בְּיוֹתֵר בְּאִשָּׁה הוּא אַהֲבָה נִכְזֶבֶת. הַסִּבָּה שֶׁנָּעַנְתִּי אֶת שְׁרִיל יָאנְג הִיא בִּגְלַל שֶׁהִיא חָצְתָה אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁלָּהּ! "אַתְּ אִשְׁתִּי, גְּבֶרֶת מִשְׁפַּחַת שׁוֹ. מִי הִיא שֶׁתִּנְזֹף וְתַכֶּה אוֹתָךְ!? לָכֵן, הֲגַנִּי עַל הַכָּבוֹד וְהַפָּנִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת שׁוֹ. זֶה לֹא קָשׁוּר אֵלַיִךְ, בְּסֵדֶר?" "בֶּטַח." סוּזָן הֵנִידָה בְּצִיּוּתָנוּת. הִיא לֹא יָכְלָה שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב מַדּוּעַ הוּא לֹא הֵגֵן עַל הַכָּבוֹד וְהַפָּנִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת שׁוֹ כְּשֶׁהִיא עִסְּתָה אֶת שְׁרִיל. עִם זֹאת, ג'וּלְיָאן תָּמִיד הָיָה בִּלְתִּי צָפוּי, וְלָכֵן הִיא לֹא טָרְחָה לִשְׁאֹל לְמִקְרֶה שֶׁזֶּה יְגָרֶה אוֹתוֹ. תְּגוּבָתָהּ הַצִּיּוּתָנִית שֶׁל סוּזָן הִצִּיתָה עוֹד יוֹתֵר אֶת כַּעֲסוֹ שֶׁל ג'וּלְיָאן. הוּא שָׁאַף כַּמָּה נְשִׁימוֹת עֲמֻקּוֹת. הַהַחְלָטָה שֶׁלּוֹ לֹא לַחֲזֹר הַבַּיְתָה הָיְתָה נְכוֹנָה. אַחֶרֶת, זֶה הָיָה מְקַצֵּר אֶת חַיָּיו בְּכַמָּה שָׁנִים. ג'וּלְיָאן נָחַר. "מְאֻחָר וְאֵין לִי מָה לְהַגִּיד לָךְ יוֹתֵר. הִגִּיעַ הַזְּמַן לִישֹׁן!" "בְּסֵדֶר," הֵשִׁיבָה סוּזָן מִיָּד, "ג'וּלְיָאן, אַתָּה יָכוֹל לִישֹׁן בְּחֶדֶר הַשֵּׁנָה הָרָאשִׁי. אֲנִי אֶקַּח אֶת חֶדֶר הָאוֹרְחִים." "חֶדֶר הָאוֹרְחִים?" הוּא עָצַר אוֹתָהּ וְאָמַר, "אֲנַחְנוּ זוּג נָשׂוּי. הַאִם יֵשׁ צֹרֶךְ לִישֹׁן בַּחֲדָרִים נִפְרָדִים? לֹא לָקַחַת יוֹזְמָה מַמָּשׁ עַכְשָׁו? מְאֻחָר מִדַּי לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאַתְּ בְּתוּלָה תְּמִימָה." "אֲנִי..." סוּזָן חָרְקָה שִׁנַּיִם וְהוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ. "אֲנִי מְבִינָה." בְּעוֹד שֶׁהַתְּגוּבָה הַבַּיְשָׁנִית שֶׁלָּהּ הָיְתָה צְפוּיָה, ג'וּלְיָאן כְּבָר הִצְטַעֵר עַל הַחְלָטָתוֹ. הָאִשָּׁה הַזּוֹ הָיְתָה כְּמוֹ חֲתַלְתֻּלָה מְכֻרְבֶּלֶת בְּפִנָּה. לְאוֹר הַיָּרֵחַ, פָּנֶיהָ הָיוּ יָפוֹת בִּמְיֻחָד. סוּזָן הָיְתָה לְחוּצָה קְצָת בְּבֵרוּר. לִבָּהּ דָּפַק וּנְשִׁימָתָהּ הָיְתָה רְדֻדָּה. ג'וּלְיָאן חָשַׁב עַל זֶה לְעֹמֶק. אִם הוּא יִרְצֶה אוֹתָהּ, הִיא לֹא תִּדְחֶה אוֹתוֹ. עִם זֹאת, בַּמַּחֲשָׁבָה עַל פָּנֶיהָ הַחִוְרִים שֶׁל סוּזָן כְּשֶׁהִיא שָׁכְבָה תַּחְתָּיו, הוּא אִבֵּד כָּל הִתְלַהֲבוּת. הוּא הִשְׁתּוֹקֵק אֵלֶיהָ זְמַן רַב. זֶה הָיָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן שֶׁאֲפִלּוּ הוּא הִתְקַשָּׁה לְהַאֲמִין. אַף עַל פִּי כֵן, כָּל עוֹד הוּא חָשַׁב עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לָהּ גֶּבֶר אַחֵר בְּלִבָּהּ, הָאֵגוֹ שֶׁל ג'וּלְיָאן אָסַר עָלָיו לִנְקֹט פְּעֻלָּה כָּלְשֶׁהִי. בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, לַמְרוֹת שֶׁסּוּזָן הָיְתָה לְחוּצָה, הִיא נִרְדְּמָה לְאַט מֵעֲיֵפוּת. ג'וּלְיָאן פָּנָה לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ בְּמַבָּט מְסֻבָּךְ. אַחַר כָּךְ, הוּא הוֹשִׁיט אֶת זְרוֹעוֹ וְרָצָה לָגַעַת בְּפָנֶיהָ. פִּתְאוֹם, הִיא הִשְׁמִיעָה אֲנָחָה וְהוּא מָשַׁךְ אֶת זְרוֹעוֹ מִיָּד. הוּא לֹא אָהַב לִהְיוֹת בַּצַּד הַמַּפְסִיד שֶׁל מַעֲרֶכֶת יְחָסִים. בְּעוֹד שֶׁהוּא אָהַב אוֹתָהּ, הִיא אָהֲבָה גֶּבֶר אַחֵר. בְּמִקְרֶה כָּזֶה, הוּא יִשְׁמֹר אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ בְּסוֹד. 'סוּזָן, אַתְּ לֹא אוֹהֶבֶת אוֹתִי, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לָתֵת לָךְ לָלֶכֶת. זֶה גַּם טוֹב שֶׁשְׁנֵינוּ מְעַנִּים זֶה אֶת זֶה.' לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּלֶנְיָארְד קוֹנְסְטְרַקְשֶׁן. בְּדִיּוּק כְּשֶׁסּוּזָן עָמְדָה לִתְפֹּס מָקוֹם בַּמִּשְׂרָד, לְפֶתַע, הוֹפִיעַ זֵר פְּרָחִים עָצוּם מוּלָהּ. "וָואוּ!" הָיְתָה מְהוּמָה פִּתְאוֹמִית בַּמִּשְׂרָד. לִפְנֵי שֶׁסּוּזָן הִצְלִיחָה לְהָגִיב, הוֹפִיעַ מֵאֲחוֹרֵי זֵר הַפְּרָחִים פַּרְצוּף נָאֶה. זֶה הָיָה הַקּוֹלֵגָה שֶׁלָּהּ, צֶ'אנְס הֶמִילְטוֹן. "סוּזָן, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ. תִּהְיִי חֲבֵרָה שֶׁלִּי?" צֶ'אנְס הִבִּיט בָּהּ בְּחִבָּה. הַאִם זוֹ הָיְתָה... הַצְהָרָה? סוּזָן הָיְתָה הֲמוּמָה. זֶה... זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמִּישֶׁהוּ הִצְהִיר עַל אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ! אֲפִלּוּ בַּמַּעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים הַקּוֹדֶמֶת שֶׁלָּהּ עִם לוּק גֶ'נְקִינְס, הִיא יָזְמָה. בְּאֲשֶׁר לְג'וּלְיָאן שׁוֹ, אֵין צֹרֶךְ בְּהֶסְבֵּר נוֹסָף. בְּאוֹתוֹ רֶגַע, הִיא בֶּאֱמֶת הִתְרַגְּשָׁה מֵהַהַצְהָרָה. עִם זֹאת, חָבָל שֶׁהַסֵּרוּב הָיָה בִּלְתִּי נִמְנָע. הִיא חִיְּכָה וְאָמְרָה, "מִצְטַעֶרֶת, אָמַרְתִּי לָךְ כְּבָר שֶׁאֲנִי נְשׂוּאָה." "סוּזָן, אַתְּ בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי אַאֲמִין לְתֵּרוּץ הַזֶּה?" צֶ'אנְס הָיָה מָלֵא בִּטָּחוֹן. "אִם אַתְּ בֶּאֱמֶת נְשׂוּאָה, לָמָּה אַתְּ לֹא עוֹנֶדֶת טַבַּעַת?" "כִּי אֲנִי לֹא רְגִילָה לְזֶה." "בְּסֵדֶר, אֲנִי אֶתֵּן לְזֶה לַעֲבֹר, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁאַתְּ עוֹבֶדֶת כָּאן יוֹתֵר מִשָּׁנָה, לָמָּה בַּעֲלֵךְ מֵעוֹלָם לֹא הוֹפִיעַ? אֲפִלּוּ בַּפְּעָמִים הַמְּעַטּוֹת שֶׁהַחֶבְרָה אִרְגְּנָה אֵרוּעִים שֶׁבָּהֶם יָכֹלְתְּ לְהָבִיא אֶת מִשְׁפַּחְתֵּךְ, הוּא מֵעוֹלָם לֹא הִגִּיעַ." צֶ'אנְס הָיָה מוּכָן בְּבֵרוּר עִם הַחֲזָרָה שֶׁלּוֹ. "הוּא... הוּא מוּפְנָם וְלֹא אוֹהֵב לִפְגֹּשׁ אֲנָשִׁים." סוּזָן פָּשׁוּט נָתְנָה לוֹ תֵּרוּץ. צֶ'אנְס צָחַק. "סוּזָן, אַתְּ לֹא צְרִיכָה לְסוֹבֵב יוֹתֵר סִפּוּרִים. גַּם אִם יֵשׁ לָךְ בַּעַל, אֲנִי מַבְטִיחַ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ! בַּחֶבְרָה שֶׁל הַיּוֹם, גַּם אִם אַתְּ נְשׂוּאָה, זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאַתְּ לֹא יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתִּשְׁקְלִי אוֹתִי!" צֶ'אנְס הִרְגִּישׁ שֶׁהַבַּעַל שֶׁסּוּזָן הִזְכִּירָה הוּא רַק פִּתָּיוֹן. לָכֵן, הוּא חָשַׁב שֶׁהוּא יַצְלִיחַ לְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ מִכֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא נִרְאֶה רַע וְהִגִּיעַ מִמִּשְׁפָּחָה הֲגוּנָה. "מִצְטַעֶרֶת, אֲנִי בֶּאֱמֶת..." סוּזָן דָּחֲתָה אוֹתוֹ שׁוּב. לְפֶתַע, מַבָּטָהּ הִצְטַמְצֵם וְהִיא הִשְׁתַּתְּקָה. הַשְּׁתִיקָה הַפִּתְאוֹמִית שֶׁלָּהּ גָּרְמָה לְצֶ'אנְס לְצַחְקֵק. "סוּזָן, נִגְמְרוּ לָךְ הָרַעְיוֹנוֹת לִדְחוֹת אוֹתִי? לָמָּה שֶׁלֹּא..." "אֵיזוֹ בֹּקֶר תּוֹסֵס יֵשׁ לָכֶם," הִדְהֵד קוֹל קָר. נִדְהָם, צֶ'אנְס הִסְתּוֹבֵב רַק כְּדֵי לִמְצֹא אֶת ג'וּלְיָאן עוֹמֵד שָׁם לְלֹא כָּל הַבָּעָה. "עַל מָה אַתֶּם מְדַבְּרִים? אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ עַל זֶה גַּם," אָמַר ג'וּלְיָאן. צֶ'אנְס הִתְרַבְרֵב עַל נִסְיוֹנוֹתָיו לִרְדֹּף אַחֲרֵי סוּזָן מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בַּמֶּה לְהִתְבַּיֵּשׁ. בִּצְחוֹק, הוּא הִסְבִּיר, "יוֹשֵׁב רֹאשׁ שׁוֹ, אֲנִי רוֹדֵף אַחֲרֵי סוּזָן, אֲבָל הִיא אָמְרָה שֶׁהִיא נְשׂוּאָה. הִיא בַּחֶבְרָה כְּבָר יוֹתֵר מִשָּׁנָה, אֲבָל בַּעֲלָהּ מֵעוֹלָם לֹא הוֹפִיעַ. לְדַעְתִּי, הוּא אוֹ לֹא קַיָּם אוֹ נָזִיר. יוֹשֵׁב רֹאשׁ שׁוֹ, אַתָּה יָכוֹל לַעֲזוֹר לְיַעֵץ לְסוּזָן..." צֶ'אנְס לֹא הָיָה מוּדָע לַזַּעַף הַגּוֹבֵר שֶׁל ג'ו