לוק לא הביע שום רגש כשנעץ את מבטו בעיניה של סוזן. אפילו ניכרה קצת גועל בעיניו. סוזן הרגישה כאילו זה עתה הושלכה למים קרים כקרח, שהקפיאו את לבה. היא ידעה שלוק מתייחס אליה כך משום שהוא כבר לא זכר אותה. עם זאת, כאב הלב שלה הרגיש אמיתי להפליא באותו רגע. היא נאבקה בדמעותיה והסתכלה על לוק בעקשנות. "מה אם אסרב להתנצל?" לוק נחר. "אני מייעץ לך לציית לי. אחרת, משפחת ג'נקינס..." "מה תעשה משפחת ג'נקינס? היו"ר ג'נקינס, אתה לוקח על עצמך התחייבות עצומה," קטע קול קר. לוק ג'נקינס הופתע כשסובב את ראשו ומצא את ג'וליאן שו עומד מאחוריו באדישות. "ג'וליאן שו?" אולם ג'וליאן התעלם ממנו וניגש לסוזן. הוא הביט במבוכתה, ועיניו נראו כאילו הן בוערות. "אישה טיפשה, את לא יודעת להתחמק כשמישהו משפריץ עליך משהו?" צעק ג'וליאן. סוזן הופתעה. אחרי רגע, אמרה בשקט, "לא... לא היה לי זמן להתחמק..." "לא היה לך זמן להתחמק? אז את לא יודעת איך להשיב מלחמה?" ג'וליאן נחר, ולפתע, הוא לקח את ספל הקפה שלפני סוזן והשליך את תכולתו על מנדי. אף אחד לא היה מנחש שג'וליאן שו יעשה דבר כזה. בתוך רגע, מנדי הוכתמה מכף רגל ועד ראש. בתחילה היא הייתה המומה, ואז צרחה, "השיער שלי! השקעתי כל כך הרבה מאמץ בשיער שלי! התיק שלי, הבגדים שלי..." מנדי ניגבה את בגדיה במרץ במפית. "ראית את זה? ככה משפריצים על מישהו!" ג'וליאן הביט בסוזן בנחרצות. בזמן שהוא עדיין רתח מכעס, סוזן הבינה שהיא כבר לא מפחדת ממנו. היא נחרה ואפילו צחקה. "כן, ראיתי!" "אישה טיפשה, אני אהרוג אותך אם תתני לעצמך להיות בצד המפסיד שוב." נראה שהבעתו של ג'וליאן השתפרה למראה חיוכה של סוזן, אך הוא עדיין נראה רציני כשעזר לה לקום. "חכה, ג'וליאן, מה זה אומר?" לוק התעלם ממנדי שהתרגזה. הוא הביט בג'וליאן, שאחז בידה של סוזן, כשתחושת חוסר שביעות רצון בלתי מוסברת עלתה בלבו. "מה זה אומר?" ג'וליאן צחקק. "אתה מנסה למנוע ממני לפעול אחרי שהתעללת באישה שלי?" באותו רגע, הוא משך את סוזן הצידה בבעלות. בעבר, בכל פעם שהוא היה עושה פתאום מחווה אינטימית כזו, סוזן הייתה מתנגדת באופן לא מודע. הפעם, היא פשוט נשענה על זרועותיו בשקט. לוק חש לפתע גירוי ושפשף את אגרופו הקפוץ. "גם אם אתה ג'וליאן שו, אתה לא יכול לעשות כרצונך." בזלזול, אמר ג'וליאן ביהירות, "אני עושה כרצוני. אתה יכול לשלוט בי?" היחס הלא הגיוני שלו הכעיס גם את לוק וגם את מנדי. "אני חוששת שהאירוע של היום היה אי הבנה. כפי שאתם יכולים לראות, יש לי חבר. אז, אין דבר כזה שאני מחבבת את מר ג'נקינס. באשר לגברת אדמס על שהשמיצה אותי, אני גם סקרנית," אמרה סוזן בשקט. "סוזן שלי מחבבת את לוק ג'נקינס?" הבעתו של ג'וליאן הייתה מלאה סרקזם. "איזה מין בדיחה בינלאומית זאת? האם אני, ג'וליאן שו, אפסיד לגיגולו?" לוק נפגע כשמבט חטוף שלו ניתק אל מנדי מזווית עיניו. היא נמנעה בטירוף ממבטו והוא צמצם את עיניו מיד. "אני אודיע לך שפגעת באישה שלי. אל תחשוב שהנושא הזה נגמר..." "ג'וליאן, בוא נלך." סוזן משכה קלות בזרועו של ג'וליאן לפני שהוא נחר ועזב איתה. בבית הקפה, לוק נעץ מבט במנדי עם הבזק מתנשא בעיניו. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא חשד אם היא באמת תמימה כפי שהיא תיארה את עצמה. מנדי נבהלה כשחשה במבטו הספקני המנתח אותה, ופניה היו חיוורות כסיד. "לוק, האישה הזאת, היא... היא באמת אמרה את זה. אני..." לוק הביט בה ואז חייך לפתע בחמימות. "אל תדאגי. אני בהחלט סומך עלייך." מבטה של מנדי נרגע למראה מבטו החמים הרגיל של לוק, והיא אמרה, "לוק, ג'וליאן הזה ממש לא הגיוני." "זה לא טוב לריב עם משפחת שו על עניין כה קטן. בוא נלך להחליף בגדים קודם," אמר לוק בנימוס. "הממ." מנדי אחזה בידו בשמחה. היא הביאה בכוונה את לוק לפגוש את סוזן כדי לראות אם הוא באמת שכח אותה. היא הייתה מרוצה מאוד מהתוצאה. לוק ג'נקינס שייך לה לבדה. הוא הביט במנדי השמחה אבל עיניו הכילו חיוך עמוק. 'סוזן... מי היא?' מדוע כשראה את פניה העצובות, לבו חש שמץ של בלבול בלתי מוסבר? האם עליו לחקור אם יש משהו מאחורי זה? ג'וליאן כועס דחף את סוזן למכונית. ואז, הוא התניע את המנוע. סוזן גנבה מבט לעברו. "ג'וליאן, לא עזבת הרגע? למה חזרת?" מצבו רוחו עלה עוד יותר. איך הוא היה יודע מדוע ויתר על לילה טוב בשביל האישה הטיפשה הזאת? הוא כמובן הלך להביא מישהו, אבל הוא חזר בטיפשות לבית הקפה. במקרה כזה, הוא לא רצה שסוזן תדע, אז הוא הרים גבה. "אני צריך לדווח לך על מקום הימצאותי? את לא יכולה לחשוב שבאתי במיוחד בשבילך, נכון?" היא הנידה בראשה במהירות. "לא, לא חשבתי ככה. רק רציתי לומר... תודה." "אין צורך להודות לי. רק אל תביכי אותי בפעם הבאה," השיב ג'וליאן בקרירות. "בסדר," הגיבה סוזן בצייתנות. אחרי זמן מה שהביטה מחלון המכונית הממהרת, היא שאלה, "ג'וליאן, לאן אנחנו נוסעים?" "הביתה! את רוצה לצאת עם הבגדים המוכתמים האלה בקפה?" הוא השיב בקרירות. "אני..." סוזן הידקה את שפתיה ואמרה בזהירות, "ג'וליאן... אתה... אתה כועס?" "כועס?" ג'וליאן צחקק. "מה יש לכעוס? כועס על זה שאת רואה את המאהב הישן שלך מאחורי הגב שלי? או כועס על זה שאת אפילו לא יכולה להימנע מלהיות מוכתמת בכוס קפה? סוזן, את חושבת שאת כל כך חשובה שאני אכעס למענך?" היחס שלו כלפיה היה קר מאוד ומילותיו היו חודרות. אילו היה זה קודם לכן, סוזן הייתה מורידה את ראשה ולא מעזה להסביר. עם זאת, היא חשה לפתע שהוא לא קר כפי שנראה.