"היא..." סיימון חיפש דרך להציג אותה. "נשיא זכרי, שכחת להביא את השותפה הנשית שלך איתך," אמרה שרון, שעצרו אותה, בנימה מעט מתלוננת. סיימון הרים גבה. 'שותפה נשית?' "תכניסו אותה," אמר דאגלס. מבטו של דאגלס, מעט עמום אך חד, החל לבחון את שרון. הוא מעולם לא ראה אישה מופיעה לצד בנו במשך שנים רבות. 'יכול להיות שהבחורה הזו מיוחדת?' שרון שמחה כשקיבלה אור ירוק. היא חייכה ונכנסה למקום בראש מורם. "נעים להכיר אותך, מנהל זכרי," היא בירכה אותו בנימוס. דאגלס רק המשיך לנעוץ בה מבט חד. זה הלחיץ אותה. היא הסיטה את מבטה וראתה שעיניו הקרות של סיימון בוהות בה. לבה החל לפעום במהירות, והיא התחמקה ממבטו. היא לא העזה לפגוש את עיניו. 'אולי הוא כועס?' "סיימון, היא השותפה שלך?" דאגלס הביט בבנו בחשד. האחרון שתק למדי. סיימון נעץ את עיניו בשרון, אך לא אמר מילה. האווירה השקטה נעשתה מתוחה במיוחד. שרון יכלה להרגיש את לבה מתחיל לפעום בצורה לא סדירה. היא הרגישה תחושה עקצוץ בקרקפת שלה כשנעצו בה מבטים. היא החלה לחשוב לעצמה, 'מה אם הוא יכחיש את זה? האם עליי להתעלם מהכל ולרוץ ישר לתוך המלון? 'לא, אם ארוץ ישר פנימה, יגרשו אותי תוך זמן קצר כמישהי שבאה לעשות בלגן. 'אז... הבחירה היחידה שלי היא להיות עם סיימון. אני חייבת להיות השותפה שלו!' היא אספה את אומץ ליבה ושילבה זרועות עם סיימון לפני שחייכה. "תקרא לי שרון. נשיא זכרי אמר שהוא יהפוך אותי לשותפה שלו להערב." לבה פעם בחוזקה. היא לא יכלה לדמיין את עצמה מעזה להגיד מילים כאלה לדאגלס. כששרון סיימה לדבר, היא הרימה את מבטה כדי לפגוש את עיניו השחורות והעמוקות של סיימון. היא הרגישה אשמה מאוד. היא לא הייתה בטוחה בעצמה. בנוסף, בושה לא תהיה הדבר היחיד שהיא תרגיש אם בסופו של דבר הוא ידחוף אותה הצידה. סיימון צמצם את עיניו השחורות כאילו עוררה את סקרנותו. הוא המשיך לבהות בפניה המחייכות של הגברת שנראו כמו פרח פורח. 'מה היא זוממת?' באותו רגע, הווארד יצא לקבל את פני הנוכחים. הוא מיד ניגש אליהם כשראה אותם. "הגעת, סבא," הוא דיבר תוך כדי מבט על דודו וסבו בו זמנית. לפתע, הוא ראה את הגברת לצד דודו, שרון ג'ינס! אישוניו של הווארד הצטמקו. 'שרון?' הוא בהה בידיה שאחזו בדודו. 'איזו כלבה. מתי היא הספיקה לפתות את דודי?' "דוד, מה היא עושה פה?" הווארד הביט בשרון בקרירות. דאגלס דיבר ראשון, מבולבל, "מה קרה? במקרה את מכיר גם את השותפה של דוד שלך?" "שותפה?" הווארד הגביה את קולו. 'למה שדודי ייקח אותה כשותפה שלו?' 'זה חייב להיות שרון, הגברת חסרת הבושה הזו. היא השתמשה באיזו שיטה נסתרת כדי לכשף את דודי!' "מאסטר זכרי הצעיר, שמעתי שהנשף של הערב הוא לכבוד יום הנישואין שלך. באתי לברך אותך." שרון עטתה חיוך על פניה, אך עיניה נצצו בקרירות. מוחה המשיך לנגן מחדש את המילים שאמר דוקטור קולינס. 'מאסטר זכרי הצעיר הוא זה שנתן לי את ההוראה לעצור את הטיפול הרפואי של אביך!' אחיזת ידיה שאחזו בסיימון התהדקה מבלי שהיא אפילו שמה לב. עיניה כבר לא הצליחו לדכא את הכעס ששוכן בתוכה. סיימון חש בשינוי בה. הוא הוריד את ראשו וראה את המבט הממורמר על פניה. הוא לא יכול היה שלא להרגיש סקרנות מכך. 'למה אני ממשיך לחשוב שהיא לא רק שונאת את האחיין שלי?' "אה... אז תודה רבה!" אמר הווארד מבין שיניו. "אנחנו יכולים להיכנס עכשיו?" שרון במהירות השיבה את כעסה. היא חייכה בערמומיות ונשארה דוממת לצד סיימון כשנעצה מבט ישר בעיניו של הווארד. הווארד קמץ את אגרופיו. 'אני לא יכול לאפשר לשום דבר טיפשי לקרות באירוע הזה. שלא לדבר על כך, במיוחד מול סבא.' הוא דיכא את הכעס בתוכו והתחמק ממבטה. הוא הסתובב ואמר לדאגלס, "סבא, אני אלווה אותך פנימה." שרון נאנחה לרווחה כשצפתה בהם נכנסים למלון. למרבה המזל, דאגלס לא חשד בה. עם זאת, סיימון לא הפסיק לבהות בה. לכן, היא אילצה את עצמה להמשיך לחייך אליו. "נשיא זכרי, אנחנו לא הולכים להיכנס גם כן?" סיימון צמצם את עיניו, התקרב לאוזנה, ואז שאל בקולו העמוק, "מה את זוממת, הא?" הדברים הגיעו לנקודה הזו; היא לא יכולה לסגת. היא יכולה רק להמר על זה. לכן, היא מצמצה בעיניה והביטה בו. "למען האמת, אני האקסית של האחיין שלך. היום, אני כאן בכנות כדי לברך אותו." הוא הביט במבטה החד. היא הרגישה כאילו לבה נסחט. 'אני מניחה שהוא לא יאמין למה שאני אומרת?' בדיוק כששרון חשבה שהוא עומד לזמן מאבטחים שיגררו אותה החוצה בשנייה הבאה, אצבעותיו הארוכות תפסו אותה בסנטר. ואז, עיניו העמוקות פגשו את שלה, והיה כאילו הוא מסוגל לראות דרך מוחה. "זה הכל?" האיש עוווה את שפתיו בשובבות. באותה שנייה מפוצלת, שרון חשבה שהוא עומד לשאוב את נשמתה מתוכה. למרבה המזל, היא הצליחה לשלוט בעצמה. היא דיכאה את האשמה בתוכה וחייכה אליו. "זה הכל לזה." האיש בהה בה במשך כמה שניות רק כדי לענות בצורה לא ממהרת, "אז אני מקווה שתעשי כמיטב יכולתך כשותפה שלי הערב." "כמובן," היא ענתה מיד. עיניו של סיימון החלו לנצנץ בתחושת ריגוש. הוא ידע שהיא משקרת, אבל הוא גם רצה לדעת מה היא זוממת. לכן, הוא הרשה לה להחזיק את ידו והכניס אותה למקום. שרון נאנחה בשקט לרווחה. 'לא משנה מה עובר לו בראש, לפחות, הורשיתי להיכנס.' אולם הנשפים היה מפואר. אורחים מנומסים רבים הגיעו לברך אותם. "לאט, אבא," אמרה פיונה ליונל לדאגלס כשהיא צעדה כמה צעדים לעברו. ואז, היא הביטה בבנה, "הווארד, כדאי שתלך לראות את סאלי. היא בהריון עכשיו וצריכה מישהו לידה." "סבא." סאלי הופיעה לבדה. היא לבשה שמלה יוקרתית שהפיצה הילה של אדם אצילי. "גם אתה הגעת, דוד?" סאלי הבחינה בגבר נאה שנכנס למקום מאחוריהם. עם זאת, בפעם הבאה, כשראתה את הגברת לצד סיימון, החיוך על פניה דעך מיד. 'זו... שרון ג'ינס?!'