"יא חצוף, אמא שלך אפילו לא יודעת מי אבא שלך. תפסיק לחשוב על אבא שלך. זה לא כל כך נורא עכשיו שיש לך סנדקית, נכון?" היא טפחה על ראשו של הילד הקטן. 'אני כל כך לא אהודה?' "לא אכפת לי. אמא כבר אמרה שהיא הולכת לקחת אותי לחיפוש אחר אבא שלי במהלך הטיול הזה!" הילד הקטן עדיין התנפח עם פיו הקטן. כשראתה את הבעתו השמנמנה והקטנה, ריילי לא יכלה שלא לנשק את פניו. "האם שרירי הפנים שלך קצת יותר מדי קופצניים?" במקום זאת, סבסטיאן החוויר. "אמא, היא... היא הטרידה אותי!" שרון גידלה את בנה לבדה וכמעט לא יצרה קשר עם אנשים אחרים. לכן, סבסטיאן הסתמך עליה במידה רבה והיה די מרוחק מאחרים. "נשיקה וזה נחשב להטרדה?" ריילי צחקה. שרון צחקה גם היא לפני ש'חילצה' את בנה מזרועות חברתה הטובה. "הוא פשוט מפחד מזרים. הדברים ישתפרו ברגע שהוא יתקרב אלייך במהלך הימים הקרובים." ריילי הרימה את גבותיה. "בסדר, אתן לך יום אחד להתקרב אליי!" היא אמרה בנימה שתלטנית. סבסטיאן נחר וחזר לחבק את אמו כשהוא עוטה מבט גאה. שתי הנשים פרצו בצחוק כשראו זאת. ריילי הובילה את האם והבן למקום שלה. זו הייתה יחידה קטנה בת שני חדרי שינה. בדרך כלל היה מרווח יותר כשרילי גרה לבדה. עם זאת, זה עדיין לא היה כל כך צפוף למרות שהאם והבן היו שם. זה היה בגלל שהם היו אמורים לשהות בחדר אחר. "במיוחד קניתי הרבה אוכל כשגיליתי שאתם חוזרים. היום, אני אכין לכם חגיגה גדולה כפינוק לאורחים מרחוק!" אמרה ריילי בחיוך לאחר שהניחה את המזוודות שלהם. "אני רעב, אמא," אמר סבסטיאן בנימה מעט בוכה. "בסדר, תשב כאן ותהנה קצת בזמן שאני מכינה את הכלים עם הסנדקית שלך." שרון הושיבה את בנה על הספה באולם. "לכי, לכי." הילד הקטן מיד פרץ בחיוך כשקיטר על פניה. ריילי סוף סוף הצליחה להבין שהילד הקטן הוא ילד מבריק. זה היה פשוט כמו ששרון אמרה, הוא ישחק רק עם אנשים שהוא מכיר ויתעלם מאנשים אחרים. 'האם זה אומר שהוא גאה וקר? 'לא נראה שהילד ירש את האישיות שלו משרון. יכול להיות שהוא ירש את זה מאביו, שזהותו אינה ידועה?' סבסטיאן שיחק בקוביות באולם בזמן ששרון וריילי הכינו את הכלים במטבח. ריילי הציצה לכיוון האולם ונגעה בשרון עם המרפק שלה. היא לחשה, "הבן שלך לא דומה לך כל כך. ההשערה שלי היא שהוא שמונים אחוז כמו אבא שלו. אם לשפוט לפי המראה שלו, אני יכולה להגיד שאבא של הילד חייב להיות גבר נאה!" כששמעה את תגובתה של ריילי, שרון נזכרה בגבר הקר והקריר שנתקלה בו בשדה התעופה. בשלב זה, זה גרם לה להבין שהגבר נולד עם הילה יוקרתית. הוא שידר תחושה קרה שגרמה לאנשים להתרחק ממנו. "על מה את חושבת, שאר?" ריילי הרימה את ידה ונופפה בה מול שרון. שרון התעוררה מכך, ועיניה החלו לנצנץ. "שום דבר, מה אמרת שוב?" "אמרתי שהבן שלך בטח דומה לאבא שלו, ואבא שלו בטח גבר נאה." "שטויות, ברור שהוא ירש את המראה שלו ממני!" "את לא מאחלת שהאבא הביולוגי שלו יהיה גבר נאה? הכי טוב יהיה אם הוא יהיה פי מאה יותר נאה מהווארד. עם זה, את כבר לא תהיי בצד המפסיד." ריילי הצטערה על דבריה לאחר שפלטה אותם. היא הסתובבה והסתכלה על שרון. ללא ספק, הייתה הבעה בודדה על פניה. "מה קרה? את עדיין לא מצליחה להרפות מהווארד?" שרון הנידה בראשה. "לא." "זה נהדר. הוא נבלה שלא מעריך דברים שנמצאים סביבו!" ריילי נבחה לפני ששינתה במהירות את הנושא, "תן לי לספר לך חדשות טובות. עזרתי לך להגיש את קורות החיים שלך. מחר, את יכולה ללכת לדווח על עצמך בחברה החדשה שלך." "כל כך מהר?" שרון הייתה נדהמת. "ובכן, לא קורה לעתים קרובות שאת מצליחה להשיג עבודה חדשה. אבל, את עכשיו מעצבת בדרכה לתהילה." למחרת, שרון דיווחה בחברה החדשה שלה. לפני חמש שנים היא עזבה את העיר הצפונית לטובת מדינת מ'. לאחר שילדה את בנה, היא המשיכה בלימודיה בעיצוב פנים. שרון דרכה בחברת סנטרל. עם זאת, בדיוק כשעמדה לברר באיזו קומה נמצאת מחלקת כוח האדם, שמעה מהומה מאחוריה. באותו רגע, כל העובדים בכניסה הסתדרו בשתי שורות. בנוסף, הייתה אווירה מתוחה כאילו עמדו לקבל בוס גדול. לאחר מכן, המאבטח הלבוש בחולצה שחורה פתח את דלת הזכוכית. ואז, גבר עם צללית נישאת ואווירה חזקה נכנס למקום. פניו הסגרניות היו כמו חרב חדה, והייתה לו הילה מלכותית שגרמה לכל העובדים שלידו להרגיש בלחץ. שרון הסתובבה וראתה את האיש, שהיה מוקף בטונות של אנשים, נכנס למקום. לפתע, היא הייתה המומה. 'למה... זה הוא?'