אחרי ששרון ליוותה את סיימון, היא הציצה בבקבוק הבושם שהונח על השולחן. הייתה לה תחושה שלסיימון היה עניין רב בבושם שלה. אולי זה בגלל שהבושם שאביה הכין היה פשוט מיוחד מדי; זה היה ניחוח שיכול היה לכשף אחרים. בעודה שקועה במחשבותיה, בנה רץ לפתע לצידה ותפס בזרועה. "אמא, אני באמת כל כך דומה לדוד הרע הזה?" שרון הורידה את ראשה כדי להסתכל על הילד הקטן. היא הייתה חייבת להודות שפניו דמו לפניו של סיימון. בנוסף,