פיו של הווארד היה מלא בטעם של דם. הוא ניגב את הדם מזווית פיו. הוא הרים את ראשו ונעץ מבט חסר רחמים בסיימון. באותו רגע, הוא איבד את דעתו והתעלם מהעובדה שהאדם שעומד מולו הוא דודו. "אני רוצה להרוג אותה! היא זו שרצחה את הילד שלי!" קולו היה צרוד, ועיניו הבריקו בהילה רצחנית. "אני לא..." היה תחושת צריבה כואבת בגרונה של שרון אחרי שנאחזה בה ככה. כשדיברה, קולה היה מחוספס. "את רוצחת, איך את מעזה להמשיך להכחיש