יום העבודה העמוס הגיע לסיומו, ושרון פנתה חזרה לביתה. היא הרגישה מעט עייפה. ריילי סיימה לעבוד מוקדם משרון, אז היא עזרה לה ואספה את סבסטיאן מהגן. "חזרת? הכל היה בסדר ביום העבודה הראשון שלך?" שאלה ריילי. שרון הציצה בה. "למה לא סיפרת לי שהמשפחה של זכרי מחזיקה בבעלות על תאגיד סנטרל?" "זה אומר שנפגשת עם סיימון? איך היה? הוא לא חתיך?" שרון בהתה בה בחוסר רחמים. "מה זה משנה אם הוא חתיך? הוא הדוד של הווארד!" "אז מה! לא כולם זוכים להיכנס לתאגיד סנטרל. את צריכה להיות שמחה שעכשיו העסיקו אותך בלי קשר למי הדוד שלו. את מפחדת שהוא יעזור להווארד ויטריד אותך?" שרון קימטה את מצחה. היא לא נבהלה בגלל זה. זה פשוט שהיא לא רצתה להיות קשורה לאף אחד ממשפחת זכרי. ברגע זה, סבסטיאן יצא מחדרו, כשהוא מחזיק בבטנו. "אמא, כואבת לי הבטן." שרון שמעה אותו וכך משכה אותו במהירות אל מולה. היא נגעה בבטנו. "מה קרה? אכלת משהו לא בסדר בגן?" סבסטיאן הניע את ראשו. "אני לא יודע." פניו הקטנות היו מעט חיוורות, ומצחו היה ספוג זיעה קרה. שרון הכירה את בנה היטב. הוא לא היה משמיע קול אם זה לא היה מאוד כואב. "אני אקח אותך לבית החולים עכשיו." ריילי דאגה גם כן ולקחה במהירות את מפתחות הרכב. "אני אלך להתניע את הרכב." שתיהן הביאו את סבסטיאן לבית החולים. הרופא בדק את סבסטיאן לפני שהסתכל על שרון ושאל, "אמרתם שחזרתם רק אתמול ממדינת M?" "כן." שרון הנהנה. "זה מובן אם כך. אין בעיה רצינית עם הילד. קצת אוכל מקולקל גרם לו לשלשול וכאב בטן. אני ארשום לו כמה תרופות." שרון נאנחה לרווחה. "תודה, דוקטור." שרון לקחה את המרשם ומיד פנתה לבית המרקחת מכיוון שהיא הייתה צריכה להאכיל את בנה בתרופה מיד. מצד שני, ריילי נשארה במחלקה כדי להשגיח על הילד הקטן. לאחר זמן קצר, שרון הגיעה לבית המרקחת. עם זאת, בדיוק כשעמדה לחזור, היא ראתה מתאר מוכר להפתיע כשפנתה. היא הסתובבה והסתכלה על המסדרון שממולה. היא ראתה את סאלי במרחק ניכר ממנה! למרות שלא נפגשו חמש שנים, היא עדיין יכלה לזהות אותה במבט חטוף! סאלי, שהייתה בעבר החברה הכי טובה של שרון, חטפה ממנה את החתונה ואפילו את הגבר שלה. איך שרון תוכל לשכוח אותה? סאלי דיברה עם רופא גבר שלבש חלוק לבן גדול. שרון לא שמעה את שיחתם, אך תנועותיהם היו אינטימיות. מי שלא היה מודע היה חושב שהם זוג. 'האם יכול להיות שסאלי בוגדת בהווארד?' שרון נעצה את מבטה ברופא הגבר והסתכלה עליו במבט חד. 'למה הפרופיל הצדדי של האיש הזה נראה כמו… האיש שהיה בתמונה במהלך החתונה!' גופה של שרון התעשת. במוחה, היא רצתה לתפוס את האיש ולהסתכל עליו מקרוב. לפתע, קיר אנושי נראה חוסם אותה מלפנים. קול גברי עמוק נשמע, "שרון?" היא הרימה את ראשה וראתה את פניו של סיימון. האחרון דמה מאוד לבנה. שוב, היא הייתה מפוזרת אך להוטה מאוד לתפוס את הרופא הגבר. היא דחפה את סיימון הצידה והייתה עומדת ללכת. עם זאת, המתאר שממול המסדרון לא נראה בשום מקום. 'סאלי והרופא הגבר נעלמו!' "את מחפשת מישהו?" שאל סיימון כשראה אותה נראית חרדה. שרון הרגישה מוטרדת. 'הם ברחו!' היא התעוררה רק כדי להבין שסיימון מסתכל עליה. הוא היה הממונה עליה, והיא לא צריכה להיות כל כך לא מנומסת. לכן, היא הורידה את מבטה כדי להסתיר את הרגשות השוכנים בעיניה. "אולי ראיתי את האדם הלא נכון." "את חולה?" סיימון ראה אותה מחזיקה כמה תרופות בידה. מבטה נשאר מושפל. "הבן שלי מרגיש קצת לא טוב, אז הבאתי אותו לכאן כדי שיעבור בדיקה," אמרה לפני שהרימה את ראשה להסתכל עליו. ואז היא העלתה שאלת נגד, "מה אתה עושה כאן, הנשיא זכרי?" לאחר ששמע אותה מזכירה את בנה, סיימון נזכר בתקרית בשדה התעופה. 'הילד הקטן הזה תמים אך עקשן. שלא לדבר על כך, הוא גאה בו זמנית. להסתכל עליו נותן לי תחושה מוכרת.' הוא צמצם את עיניו והציץ באישה שלפניו במבט חד. תחושת חשד שכנה בתוכו. "מה לא בסדר איתו?" בלי לדעת, הוא שאל על מצבו של הילד הקטן. שרון לא חשבה על זה יותר מדי, "הייתה לו כאב בטן בגלל קצת אוכל מקולקל. הרופא כבר רשם לו כמה תרופות." סיימון שמע זאת, והתעורר בו עניין להקניט את האם. "הוא יהיה בסדר אם הוא יאכל פחות גלידה." שרון הרימה את עיניה להסתכל על שפתיו הדקות של האיש שנראו כאילו נוצרה חיוך קלוש. 'מה לא בסדר? המראה שלו שגורם לו להיראות כאילו הוא מחייך ועדיין לא. זה גורם לו להיראות אפילו יותר כמו הבן שלי!' כך היא החלה לבהות באיש בהיסח הדעת בלי למצמץ בעיניה. פניו הנאות של האיש התקרבו לאוזנה, והוא אמר בקולו העמוק והמושך, "את יודעת שזה מאוד מסוכן להסתכל על גבר במבט כזה?"