סיימון נכנס למשרד של הנשיא כשפרנקי אחריו מאחור. "נשיא זכרי, כבר השגתי מידע על הגברת שביקשת ממני לחפש," אמר פרנקי. סיימון פשוט התיישב. הוא קימט מעט את מצחו כששמע זאת. "תגיד כבר." פרנקי הוציא דו"ח חקירה. "שם הגברת הוא שרון. לפני חמש שנים, היא עזבה את העיר הצפונית ונסעה למדינת M כדי להמשיך את לימודיה. לפני שנה, היא זכתה בפרס לעיצוב פנים בינלאומי. במקרה... היא הגישה מועמדות להיות מעצבת בחברה שלנו." סיימון אחז בשפתיו ולא אמר מילה. 'אז זה אומר שאני עכשיו הממונה עליה?' לפני חמש שנים, היא עזבה את העיר הצפונית... הוא נזכר באותו לילה מלפני חמש שנים. הוא בדיוק חזר ממדינה זרה והיה מוכן לקחת את משפחת זכרי לידיו. במהלך טקס המסירה, הוא שתה כוס יין שהייתה בה סם. מאוחר יותר, הופיעה גברת. עם זאת, כשהתעורר מתרדמתו למחרת, הוא הבין שהגברת איננה. אף על פי כן, הוא הבחין בכתמי דם ועגילים על הסדין שהיו שייכים לגברת. הוא לא הצליח לראות את פניה של הגברת בבירור, אבל הוא זכר היטב את הריח על גופה. מה שפרנקי עמד לומר קטע את מחשבותיו, "עוד צירוף מקרים, היא האקסית של האחיין הביולוגי שלך." סיימון קימט את מצחו. "הווארד?" "בדיוק, שמעתי שהם עמדו להתחתן לפני חמש שנים, אבל שרון הזו בגדה באחיין שלך. לכן, החתונה בוטלה. אני מניח שהיא כבר לא העזה להישאר בעיר הצפונית אחרי זה והחליטה לברוח למדינת M." פרנקי נאנח. סיימון נזכר במעורפל שהאחיין שלו אכן ארגן חתונה, אבל באותו זמן, גיסתו לא הזמינה אף אחד מבני משפחת זכרי להשתתף בחתונה. "נשיא זכרי, תגיד, אתה חושב שהיא הגישה מועמדות לחברה הזו בגלל האחיין שלך?" סיימון שתק, "אם זה כך, היא הגיעה למקום הלא נכון." שרון הופיעה לאחר שהציגה את עצמה למחלקת כוח האדם. היא בדיוק הגיעה למחלקת העיצוב והצליחה לפגוש את הממונים והקולגות החדשים שלה. עם זאת, היא בדיוק עמדה לתפוס את מקומה במושב העבודה שלה כאשר המזכירה ממשרד הנשיא באה להודיע לה שהנשיא זכרי זימן אותה. שרון הייתה המומה. 'הנשיא זכרי? האם הוא האיש שנתקלתי בו בשדה התעופה?' לפני שהגיעה לחברה, לא היה לה זמן לעבור על מי הבוס של המקום. כל מה שהיא ידעה הוא שהחברה היא החברה הגדולה ביותר בעיר הצפונית. היא הנהנה ואז עקבה אחרי המזכירה למשרד הנשיא. שרון דפקה על הדלת. לאחר מכן, היא שמעה את קולו העמוק של גבר מבפנים. "בואי." היא לא ידעה למה, אבל היא הרגישה חרדה. תחושת מתח התפתחה בתוכה בכל פעם שחשבה על האיש. היא לקחה נשימה עמוקה לפני שדחפה את הדלת כדי להיכנס. אפשר היה לראות גבר, שראשו היה מושפל, ליד שולחן המשרד הענק, סורק מסמכים. תווי הפנים הנאים והקפדניים שלו היו מהפנטים גם כשהיה בעבודה. "חיפשת אותי, אדוני הנשיא?" האיש הרים את עיניו והסתכל עליה לפני שאמר בנימה רגועה, "שבי." שרון הרגישה שמבטו חד למדי, וכאילו הוא בוחן אותה בפירוט. היא התיישבה עם חיוך על פניה, מנסה לגרום לעצמה להיראות טבעית יותר. "שרון ג'ינס?" האיש הזיז את שפתיו הדקות והגייה את שמה. "זאת אני." רק אז היא הבינה שהוא מחזיק בקורות החיים שלה. "למה הגשת מועמדות לתאגיד סנטרל?" הוא פלט את השאלה משום מקום. שרון הייתה המומה. 'האם השאלה הזו אמורה להישאל במהלך ראיון? האם ייתכן שהבוס מתכנן לערוך את הראיון באופן אישי?' "אני צריכה פלטפורמה גדולה יותר כדי לשחרר את הכישרונות שלי, ותאגיד סנטרל יכול לספק לי את ההזדמנות הזו." היא נתנה לו תשובה מספרי לימודים שלא היו בה בעיות. עם זאת, האיש שישב מולה רק צפה בה בקפדנות ולא מיהר להשמיע את מחשבותיו. אחרי רגע, הוא הסתכל ישר עליה ושאל, "האם את כאן בגלל סיבות אישיות?" שרון קימטה את מצחה. "האם יש לך איזושהי אי הבנה נגדי? או שזה בגלל התקרית שקרתה בשדה התעופה..." דבריה נקטעו על ידי טלפון שהחל לצלצל לפתע. סיימון ענה לשיחה והקשיב למה שהמזכירה אמרה כשהוא מסתכל על שרון. לא הרבה זמן לאחר מכן, עיניו החלו לנצנץ. "תכניס אותו." הוא ניתק את השיחה לאחר שאמר זאת. שרון עדיין היססה אם עליה להמשיך בנושא הקודם כשמישהו דחף לפתע את דלת המשרד. היא שמעה את האדם שנכנס אומר, "דוד, אספתי את כל התמונות שרצית." גופה של שרון התקשה למשמע קולו של האדם. זה היה הווארד זכרי!