לסיימון זכרי היה מבט קודר. "אל תזיעי מזה. בתור הורה, את תמיד צריכה להיות עם יד על הדופק כשזה נוגע לילדים שלך." "נכון, הבגדים של הנשיא זכרי הם בהזמנה אישית, את חושבת שתוכלי להרשות לעצמך לפצות אותו על זה?" העוזר של האיש, פרנקי צימר, עמד מאחוריו והרצה בשקט. קודם לכן, הוא היה זה שגעער בבנה. הוא בהה בשרון. 'היא כל כך נועזת! אף אישה מעולם לא התקרבה כל כך לנשיא זכרי לפני כן!' "זה רק זוג מכנסיים, לא?" סבסטיאן, שהיה בזרועות אמו, התערב. הוא לא יכול היה לתת לאמו לסבול את ההשפלה כשהוא זה שגרם לצרות. סיימון נעץ את מבטו בילד הקטן. הוא קמט את מצחו כשמצא את הילד מוכר למדי. פרנקי לעג. "היי קטן, איך תפצה על זה?" סבסטיאן הוציא את קופת החיסכון שלו שהייתה בתוך תיק הברווז הצהוב הקטן שלו ושפך את כל הכסף הקטן שהיה לו בפנים. "הנה, זה מספיק?" סיימון הסתכל על דמי הכיס. נראה היה כאילו הוא נזכר במשהו כשהבעת הקור שלו לוותה כעת בחיוך קל. הוא אמר בנימה שלא הייתה קרה כמו קודם, "תשמור את דמי הכיס האלה טוב. רק תשים לב יותר לאן אתה הולך בפעם הבאה." "דוד, אתה מזלזל בי?" סבסטיאן קמט את מצחו כשראה את האיש הענק. שרון לא הייתה מוכנה להמשיך להתווכח איתם. מכיוון שהיריב לא היה קטנוני מדי, היא הבינה את הרמז ומהר ברחה משם. היא משכה במהירות את בנה לעברה והתנצלה שוב, "אני ממש מצטערת שגרמתי לשניכם צרות." לאחר שהתנצלה, היא אחזה בידו של בנה ועזבה את המקום; היא חלפה על פני סיימון כשעשתה זאת. סיימון עמד לעזוב גם הוא, אבל כששרון חלפה על פניו, ניחוח ריחני שהיה חרוט בזיכרונו עלה באפו. הוא עצר במהירות, ואישוניו הצטמקו כשפנה להסתכל. עם זאת, היא כבר הייתה רחוקה ממנו עם בנה. במצמוץ עין, האם והבן כבר נבלעו בהמון בשדה התעופה. עם זאת, הוא עמד ללא ניע באותו המקום. פרנקי, שהיה נבוך, הסתכל על הבוס שלו ושאל בזהירות, "הנשיא זכרי, אתה מתכנן לגרום להם לשלם כפיצויים?" סיימון צמצם את עיני הנץ שלו. 'למה לאישה הזו יש את הריח הזה?' עברו חמש שנים, והוא הריח שפע של ריחות שונים מנשים רבות. עם זאת, הוא תמיד לא הצליח להתחקות אחריו. "לך תחקור את האישה הזו," הוא הורה ברוגע. פרנקי הופתע, אבל הוא עדיין הנהן. "רשמתי לפני." אף אישה לא הצליחה לעורר את עניינו של הנשיא זכרי. 'האישה הזו כבר אמא לילד. האם הנשיא זכרי מתעניין בנשים נשואות?' שרון הוציאה את בנה משדה התעופה, עצרה מונית ונסעה לבית של ריילי. היא לא ידעה למה, אבל המראה של האיש גרם לה להרגיש מוטרדת. כשהיא הוציאה את בנה החוצה, היא הרגישה כאילו זוג עיניים בוהות בה מאחור. כשהם הגיעו לבית של ריילי, ריילי כבר חיכתה להם בכניסה. היא רצה בהתרגשות כשראתה את שרון יוצאת מהמכונית. היא חיבקה אותה. "שאר, סוף סוף חזרת. ממש התגעגעתי אלייך!" שרון כמעט לא יכלה לעמוד בחיבוק הנלהב שלה. "בסדר, את צריכה להירגע. אני לא יכולה לנשום כשאת מחבקת אותי כל כך חזק!" רק אז ריילי עזבה את שרון. עיניה היו אדומות. "מהר, תני לי להסתכל על מה שנהיית - אישה שכבר ילדה ילד." "המף, עדיין יש לך גוף כל כך יפה. יש לך את מה שצריך כדי למצוא את האהבה השנייה שלך!" ריילי המשיכה לשבח אותה. "מה זאת אהבה שנייה, דודה?" סבסטיאן גרר את המזוודה הקטנה שלו ועמד ליד אמו. הוא הסתכל על ריילי בעיניו התמימות והשחורות. "ובכן, אתה סבסטיאן הקטן! איך הפכת להיות כל כך חתיך וחמוד? בטח ירשת את זה מאמא שלך!" ריילי לא הפסיקה להחזיק את הילד הקטן חזק בזרועותיה אחרי שראתה אותו. סבסטיאן התקשה לנשום. הבעתו הייתה כאילו הוא נלכד בלסתות זאב. הוא נופף בידיו, וסימן לאמו לעזרה. "הצילו אותי, אמא…" שרון מצאה את זה משעשע. "היא הסנדקית שלך. היא לא בן אדם רע." "כן, אני הסנדקית שלך. תהיה ילד טוב, הבן הסנדקות שלי. בוא, תקרא לי הסנדקית שלך." סבסטיאן פער את פיו, ולא רצה לברך אותה. "אני רוצה אבא, לא סנדקית."