פניו של ביירון התקדרו מיד, כמו ענני סערה המתקבצים בעיניו. מייב הבחינה בחוסר שביעות רצונו וגרדה את לחיה במבוכה. "אם זו בעיה בשבילך, אני תמיד יכולה לקחת את הספה..." "אין צורך," ביירון קטע אותה, קולו קר ונחרץ. "נעשה את זה בדרך שלך." הוא הרגיע את עצמו שזה רק לכמה ימים. לפחות שם, אף אחד לא נושף בעורפו. הוא חשב שלישון איתה במיטה זה לא משהו שהוא לא יכול להתמודד איתו. מאוחר בלילה, אחרי יום של כאוס מוחלט, מייב סוף סוף התחילה להירגע כששקעה במיטה הרכה, והרגישה את שריריה משתחררים לאט לאט. בדיוק כשעמדה להירדם, המזרן זז מעט. היא הפנתה את ראשה ומצאה את עצמה בוהה בפרופיל הנאה של ביירון, ונשימתה נעתקה בגרונה. 'איך לא שמתי לב אף פעם כמה קטנה המיטה שלי?' היא חשבה, מודעת לפתע כמה צפוף זה מרגיש. אפילו עם בובת פרווה שמשמשת כמחסום מאולתר, הם עדיין היו קרובים בצורה לא נוחה. כל כך קרובים שהיא יכלה לשמוע את נשימתו האיטית והסדירה. "אם יש לך משהו על הראש, פשוט תגידי את זה," אמר ביירון, כשהוא חש בעיניה עליו. הטון שלו היה שטוח, כמעט משועמם. מייב, שנתפסה על חם, הרגישה את לחייה מסמיקות. אבל הסקרנות השתלטה עליה. "אה, אני יכולה לשאול... במה אתה עובד?" בפעם הראשונה שהיא פגשה אותו, הוא הוכה והיה במנוסה מכמה אנשים מסוכנים. היום, נראה שהוא נעזב על ידי ארוסתו, רק כדי שבסופו של דבר הוא יתחתן איתה במקום. חייו נראו כמו בלגן, אבל היו לו כישורים. היא התפעלה במיוחד מכמה מהר הוא מצא את המצלמה הנסתרת בתוך בובת הפרווה שלה. עיניו של ביירון הצטמצמו כשהוא הביט בה. 'האם היא ברצינות עושה את עצמה טיפשה כדי לגרום לי להוריד את המשמרת?' הוא תהה. "אני נוהג," הוא אמר, מושך בכתפיו כאילו זה לא היה עניין גדול. מייב נאנחה אנחת רווחה קטנה. 'אז הוא נהג. זה לא כל כך נורא. לפחות זה לא משהו מפוקפק. וזה די הגיוני עם המצב שאני נמצאת בו,' היא חשבה. מעודדת מהמחשבה הזו, היא עצמה את עיניה והחלה להירדם. ביירון, לעומת זאת, התקשה להירגע. המיטה הייתה קטנה מדי, המזרן לא בדיוק רך, ואפילו הכרית הרגישה כמו סלע. אבל מה שבאמת הרגיז אותו היה השיער של מייב. כמה קווצות שיער שלה נסחפו לצדו, מלטפות את אוזנו. הוא הידק את שיניו, והתנגד לדחף לגעת בו. מצחו התקמט בתסכול. 'האם היא עושה את זה בכוונה?' הוא תהה. ***** אור השמש של הבוקר היה עדין אך חמים, נשפך לחדר השינה והטיל זוהר רך וזהוב על המיטה. שתי הדמויות היו שזורות זו בזו כל כך קרוב עד שנראה שלא היה סנטימטר של מקום ביניהן. השעון הפנימי של ביירון היה מדויק כתמיד. בשבע בדיוק, הוא התעורר, עיניו עדיין עצומות למחצה משינה. אבל משהו הרגיש לא טוב - משהו חם ורך נצמד אליו. הוא הביט למטה וראה את מייב, שהייתה אמורה להיות בצד השני של המיטה, עכשיו איכשהו שוכנת בזרועותיו. לחייה היו סמוקות בוורוד רך, נחות על חזהו, זרועותיה כרוכות סביב שלו, ואחת מרגליה הארוכות מונחת עליו. היא ישנה שנת ישרים. פניו של ביירון התקדרו. הוא ניסה לדחוף אותה ממנו, אבל היא נצמדה אליו כל כך חזק שהוא בקושי הצליח לזוז. מתוסכל, הוא צבט קלות את אפה. תוך שניות ספורות, היא התעוררה בבהלה, נאנחת בכבדות. עדיין מטושטשת, מייב מצמצה לעברו בבלבול, רק כדי לפגוש את מבטו הקר והמגורה. "מייב, תרדי ממני. עכשיו!" קולו של ביירון היה חד, חותך את שרידי השינה האחרונים ושולח צמרמורת במורד עמוד השדרה שלה. עיניה התרחבו כשהבינה עד כמה היא כרוכה סביבו בחוזקה. 'אוי שיט! הדבר הרך והנעים שחיבקתי לא היה בובת הפרווה שלי - זה ביירון!' פניה הסמיקו לאדום עז. היא התרחקה בבהלה, תנועותיה נסערות ומגושמות, בניסיון להגיע לקצה המיטה. "א-אני כל כך מצטערת! לא התכוונתי! אני בדרך כלל ישנה כל כך טוב..." היא גמגמה, קולה מלא מבוכה והתנצלויות נסערות. התסכול של ביירון רק העמיק כשהקשיב לה מדברת שטויות. 'כמה פעמים היא אמרה שזה לא בכוונה מאז שהתחתנו? משחקת אותה תמימה בזמן שהיא מתכננת את המהלכים שלה - בדיוק כמו שאר משפחת מקדניאל,' הוא חשב בחשכה. הוא נעץ בה מבט קר ונוקשה וצעק, "תתרחקי ממני לעזאזל." בכך, הוא השליך את השמיכות, יצא מהמיטה ויצא בסערה מהחדר. מייב עצרה את הדחף לצעוק, "טעיתי לחשוב שאתה כרית ארורה!" במקום זאת, היא בלעה את מילותיה, והרגישה קצת מחנק מהיחס שלו. מעוצבנת, היא חשבה, 'ברצינות? זה לא כאילו עשיתי את זה בכוונה. אבל הוא מתנהג כאילו אני איזה פאם פאטאל שמנסה להתחיל איתו - מה לעזאזל הוא חושב שאני? אני חייבת לסדר את החדר שלו בקרוב.' ממלמלת מתחת לשפתיה, מייב קמה מהמיטה כדי לשטוף פנים. לאחר מכן, היא החליפה בזהירות את התחבושות של ביירון לפני שפנתה למטבח להכין ארוחת בוקר. ביירון, כשהוא לבוש כעת בבגדים טריים ששומר הראש שלו השאיר בלילה הקודם, הרים את שעונו משולחן הסלון וענד אותו על פרק ידו. הוא הציץ לעבר המטבח, שם מייב הייתה עסוקה בהכנת מרכיבים לשתי מנות, ואמר בקרירות, "אל תטרחי להכין לי ארוחת בוקר. אני לא אוכל בבקרים." "לדלג על ארוחת בוקר זה רע לקיבה שלך," השיבה מייב מבלי להסתובב. "אני אסיים בעוד דקה, והבישול שלי לא רע בכלל. אולי אפילו תאהב את זה." "אמרתי לא..." "תרגע, אני לא גובה ממך תשלום על זה." ביירון נדהם לרגע. הוא הביט בשעון - ארבעים דקות עד לפגישת הבוקר שלו. הוא שיער שהיא מנסה לכבוש אותו עם אוכל. 'אם זה היה כל כך קל, פשוט הייתי מתחתן עם שף,' הוא חשב, מעוצבן.