מייב המשיכה לעסות את ברכו הפצועה של ביירון בשקט, מבטה רחוק ולא ממוקד. כשסיימה, היא עמדה לומר לו שהוא בסדר גמור, כשלפתע נשימתו החמה ליטפה את לחיה. לפני שהספיקה להגיב, שפתיו הקרירות נצמדו בחוזקה לשלה. ביירון אחז בעורף ראשה, עיניו הכהות והעזות נעולות על הבעת ההלם שלה. לשונו החליקה בקלות מעבר לשפתיה הלא מוגנות, ותבעה את פיה בנשיקה כוחנית ובלתי מתפשרת. הנשיקה שלו, כמו כל דבר בו, הייתה שתלטנית ובלתי פוס