מבט מבולבל הופיע בעיניה של מייב. היא לא ידעה אם עליה להאמין לדבריה של ולדה ושתקה זמן רב. ברגע הבא, הופיעה הודעה על העברה בטלפון שלה. ולדא אמרה, "כשהמשפחה שלנו הייתה חייבת כסף בעבר, אבא שלך ואני היינו תחת לחץ נפשי רב ותמיד ביקשנו ממך לעזור לנו. גם אנחנו הרגשנו מאוד אשמים. אני יודעת שלא תסלחי לנו. קחי את הכסף הזה. את צריכה אותו מאחר שאת גרה בחוץ. שמרי על עצמך." מייב חשה לפתע גוש בגרונה. אשמתה גאתה.