קולו של ביירון הפך קר כקרח כשיורק, "נוויל מקדניאל." לסתו נסגרה בחוזקה כשחשב, 'משתמש בסבא כדי לבדוק אם אני באמת פצוע - ניסיון נחמד. אתה באמת חושב שאקל עליך רק בגלל סבא? אין סיכוי.' "ארצ'ר," קולו של ביירון חתך את החדר, חד וסמכותי. "כן, אדוני." ארצ'ר נכנס מיד לחדר, מוכן לפקודות. "תפטר מכל החרא של נוויל מהמשרד שלו," הורה ביירון, קולו קר מספיק כדי להקפיא. "ואז תהפוך את זה לשירותים ציבוריים." ארצ'ר כמעט