לא חלף זמן רב לאחר שביירון התיישב, קולה של מייב נשמע מהמטבח. "מר מקדניאל, נגמר הכרישה במקרר. תוכל בבקשה לקחת כמה מהמרפסת?" ביירון הרים גבה, מבולבל. מרפסות של רוב האנשים היו מכוסות בפרחים צבעוניים וצמחי נוי, אבל לא המרפסת של מייב. היא הייתה יותר כמו חווה קטנה של ירקות, עמוסה בכרישה, בצל ירוק וחסה. אפילו מעמד הצמחים מזכוכית שג'ף שבר אתמול מולא בעציצי ירקות, לא בפרחים. ביירון יצא למרפסת, נדהם מג'ונגל הירוק. מבחינתו, כל הירקות נראו כמעט אותו הדבר. הוא שפשף את רקותיו, חש קצת אבוד. "אילו מהם הכרישות?" הוא מלמל לעצמו. "המספריים על המדף. פשוט תגזור חופן, לא יותר מדי," קראה מייב מהמטבח. ביירון הידק את שפתיו לקו דק, תפס את המספריים וגזר צרור של מה שהוא קיווה שהם כרישות. עם חיוך קל, הוא חזר למטבח. מייב הציצה בצרור שבידו, כמעט ללא מילים. "אלה בצלים ירוקים..." היא הניעה את ראשה בחוסר אמון. 'איך הוא לא יכול להבדיל בין כרישה לבצל ירוק? ברצינות, כמה חסר מושג מישהו יכול להיות לגבי דברים בסיסיים?' היא חשבה. עיניו החומות של ביירון הצטמצמו. "לא בדיוק הצבעת על אלה הכרישות." מייב נשכה את שפתה נאנחה. "אשמתי. אני אביא אותם בעצמי. אבל תודה שניסית." חמש עשרה דקות לאחר מכן, מייב הניחה שתי קערות של מרק תפוחי אדמה כרישה ומנה של מק אנד צ'יז על השולחן. ההגשה הייתה בסיסית, אבל זה נראה די הגון. "קדימה, תתחילו לאכול," אמרה מייב בחיוך כשנשענה על הכיסא מול ביירון. ביירון הציץ בה לפני שהרים את המזלג, תנועותיו חלקות ומיומנות. אבל ברגע שהוא לקח ביס, פניו התעוותו קלות. 'איך זה יכול להיות כל כך נורא?' הוא חשב, מתקשה להבין שהיא באמת האמינה שהיא טבחית טובה. המרק היה פשוט נורא, ואפילו המק אנד צ'יז - משהו שאמור להיות חסין תקלות - היה אסון מוחלט. בלוטות הטעם שלו הרגישו כאילו הן תחת מתקפה. הוא הצליח רק שני ביסים לפני שהניח את המזלג וניגש למעילו. "נזכרתי עכשיו, יש לי משהו דחוף לטפל בו. תיהני מהארוחה." מייב מצמצה, מבולבלת. "אבל אפילו לא סיימת את המרק..." "אני לא יכול לסבול את זה עכשיו." פניו של ביירון היו אפלים כשהוא יצא מהדירה, והשאיר את מייב לעצור צחוק. היא סובבה קצת ספגטי סביב המזלג שלה ולקחה ביס, חיוך מרוצה התפשט על פניה. 'ובכן, זה אמור ליישר כל אי הבנה מהלילה הקודם,' היא חשבה, והרגישה קצת שחצנית. לאחר שסיימה את ארוחת הבוקר, מייב סידרה והתכוננה לצאת. כשבדקה את הטלפון שלה, שהיה על שקט, ראתה כמה שיחות שלא נענו מהוריה. הם בטח גילו שהיא לא רשמה את נישואיה עם ג'ף. ברגע שמייב החליטה, היא אף פעם לא הביטה לאחור. עכשיו, היא רק צריכה להבין איך להחזיר את מתנת האירוסין ממשפחת גרייבס או להסתכן בחדירה לחיסכונות שלה. במשרד, מייב עמדה להתחיל למיין כמה סקיצות אופנה כש הבוס שלה, פירס רובינסון, קרא לה למשרדו. "מייב, שמעתי שלך ולג'ף הייתה קצת התפרצות," אמר פירס, ישר לעניין. "ואפילו גרמת לכך שהוא יובל לתחנת המשטרה?" אין פלא שפירס ידע על כך; היו לו קשרים טובים עם אביו של ג'ף, וואלאס. מייב הניעה את ראשה. "מר רובינסון, סיימתי את זה איתו. הוא נעצר כי הוא הפר את החוק." פירס נראה מופתע באמת. אבל כשפגש את הרצינות בעיניה של מייב, הוא הבין שזה לא רק ויכוח סוער. נימה של מבוכה זחלה פנימה לגבי הטובה שוואלאס ביקש ממנו. פירס העלה חיוך מרגיע. "ובכל זאת, לילה אחד בסורגים הוא יותר ממספיק. האם את באמת מוכנה לזרוק את מערכת היחסים שלך בגלל משהו כל כך טריוויאלי? תכננתם עתיד ביחד; לא כדאי שתתמקדי בזה?" "וגם," הוא המשיך. "לג'ף היה תפקיד גדול בהשגת העבודה הזו. הוא אפילו ביקש ממני להקל עליך, ולשמור על עומס העבודה שלך קל." פירס לא היה קשוח, אבל דבריו גרמו ללחייה של מייב להסמיק מבושה. כל המצב הרגיש לה פתאום מגוחך. לפני שהצטרפה לחברה הזו, מייב למעשה קיבלה הצעה ממותג עיצוב מהשורה הראשונה. אבל ג'ף, שהתלונן כל הזמן על שעות העבודה המטורפות בחברות גדולות וכמה שהוא שנא להיות רחוק ממנה, "בטעות" השיב למייל וסירב להצעה בשמה. בלי ברירה אחרת, היא נאלצה לוותר על הזדמנות של פעם בחיים. הודות להתערבות שלו, מייב מצאה את עצמה בחברה הזו - פחות עבודה, אבל גם פחות שכר. כדי לגמור את החודש, היא מדי פעם לקחה עבודות איור עצמאיות. עם הכישורים והכישורים שלה, היא הייתה צריכה להוביל פרויקטים של עיצוב, אך היא הורדה למשימות שפלות. עם הזמן, היא החלה לפקפק ביכולותיה שלה ושקלה להתפטר, אבל היא מעולם לא דמיינה שג'ף מניפול אותה מאחורי הקלעים כל הזמן. מייב נשמה עמוק, ונאבקה לשמור על כעסה בשליטה. פירס המשיך, "את על סף נישואים, אז בין אם תשארי בעבודה הזו או לא זה לא באמת משנה. אבל אם לג'ף יהיה רישום פלילי, זה עלול להשפיע על הילדים העתידיים שלכם..." "מר רובינסון," קטעה מייב, קולה רגוע ונחוש. "כבר סיימתי את זה עם ג'ף. אתמול, רשמתי את נישואיי עם האיש שאני באמת אוהבת. אם זה לא יותר מדי טרחה, תוכל בבקשה להעביר את ההודעה הזו אליו?"