כולנו יודעים שאת שוכבת עם המאמן. קפאתי במקום, המילים לא חלחלו לגמרי. בטח לא שמעתי טוב. "אל תיראי כל כך המומה," אמרה אלנה. "לא היית בדיוק עדינה בעניין." "את השתגעת," הצלחתי לומר, כשחזרתי לעצמי מספיק כדי לדבר. "נו באמת. אנחנו זוכרות את אותו לילה בתחרות המעודדות הראשונה. נעלמת כל הלילה, והופעת בבוקר באותו זמן כמו המאמן, כששניכם נראים מרוטים." נערתי בחוזקה את ראשי. "זה היה צירוף מקרים." אלנה המשיכה כא