מאחר שהמאמן פוטר רשמית, אשר ואני הלכנו לבקר אותו למחרת בבוקר. מצאנו אותו במשרדו, חפציו האישיים ארוזים לגובה בקופסה בודדת. נלחמתי בדמעות. לא רציתי לבכות כשאמרתי שלום. אשר הציע את ידו, והמאמן לחץ אותה. "טוב לראות אותך, אשר," אמר המאמן. "אני אצטרך לסמוך עליך שתשמור על סינתיה מעכשיו." "תמיד," אמר אשר. המאמן הוריד את ידו והסתכל על אשר בסקרנות. ואז, פניו אורו כאילו הגיע למסקנה כלשהי. "כל הכבוד לך. אני מ