חשבתי שחציתי את הגבולות של אשר כשחיבקתי אותו מאחור, והתחלתי להרפות ממנו. אבל אז הוא תפס את ידי בידיו והחזיר אותן בעדינות למקום שבו היו, כפות ידיים שטוחות על בטנו הקשה והשרירית. שנינו נרגענו לתוך החיבוק, והרגשתי שהמרחק הרגשי בינינו מצטמצם. "אני כועסת עליך על כך שקיבלת את האתגר," אמרתי. האומץ בא לי בקלות רבה יותר ככה, בלי שהוא יסתכל עלי. "אבל אתה החבר הכי יקר שלי. זה שאני כועסת עליך לא משנה את זה."