"הזהרתי אותך." "אני מצטער!" אמר ברנט, ותמך בזרועותיו מעל ראשו כאילו החיזיון עומד לפגוע בו. "לא התנצלת. האשמת!" הזעם שלי חלחל לקול שהקרינתי דרך תינוק הרפאים, וגרם לו לשאוג. "אמא שלי לא זימנה אותי לרדוף אותך. אתה עשית את זה!" "אוי, אלוהים... אוי, בבקשה..." "בכל האשמה שקרית. בכל רגע של פחדנות. אני רואה. אני יודע." "לא התכוונתי לזה, אני נשבע!" "לא תברח ממני. אלא אם כן תעשה כפי שאמרתי לך. תתחנן למחילה