אֲנִי. נָעַצְתִּי מַבָּט בְּאָשֶׁר, עֵינַי פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה כְּכָל שֶׁיָּכְלוּ לִהְיוֹת. הוּא לֹא הִצִּיעַ... הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְכַּוֵּן... הַאִם בֶּאֱמֶת רָצָה לִהְיוֹת אִתִּי בְּמִשְׁלַח יְחָסִים רוֹמַנְטִיִּים? מוּקְדָּם מִדַּי, נְחִישׁוּתוֹ הִתְפָּרְקָה, וְהוּא הֵסִיר אֶת יָדָיו מִכְּתֵפַי. "מִישֶׁהוּ כְּמוֹנִי, אֲנִי מִתְכַּוֵּן," אָמַר. לִבִּי נִסְדַּק יָשָׁר בָּאֶמְצַע כְּשֶׁתּ