לא הצלחתי לנשום. איימי ידעה מי אני. איימי ידעה שאני בהריון. "היי! היי, הכל בסדר." איימי הניחה את ידה על כתפי. "תנשמי איתי, בסדר?" עשיתי כדבריה, עוקבת אחריה כשהיא הגזימה בכל נשימה, פנימה והחוצה. פנימה והחוצה. בסופו של דבר, לאט לאט, הבהלה שלי שככה לחרדה מתונה, הרבה יותר ניתנת לניהול. "את יודעת... עלי..." נופפתי לעבר הבטן שלי. היא הנהנה. "סליחה," היא אמרה. "לא התכוונתי להפחיד אותך. אני לא מתכוונת לגר