אשר חייך לאותה בחורה יפה כל כך בקלות. כמה נדירות היו החיוכים שלו בשבילי! קנאה לוהטת הבזיקה בי. לרגע קצר וסוער, חשבתי לפרוץ דרך הדלתות האלה ולהפיל אותה כפי שלימדו אותי באימוני הלוחמים. אבל מהר מאוד חזרתי לעשתונותיי. זו לא אשמתה שאשר חייך אליה ולא אליי. אולי זו גם לא הייתה אשמתו של אשר. אולי רק אני אשמה. צנחתי, מובסת ועדיין מפוחדת מהאופן שבו הבנות האלה דיברו על כך שאַיימי בהריון. איזה חרפה, הן אמרו.