כל כך מותשת מהסוף שבוע שלי, ישנתי דרך כל האזעקות של הבוקר ולא קמתי מהמיטה עד שמישהו דפק לי בדלת בסביבות הצהריים. חשבתי להתעלם, היה לי כל כך נוח מתחת לשמיכות. אבל אז הבנתי שזה אולי אשר. נאנחת, עטפתי את השמיכות סביבי כמו גלימה ופתחתי את הדלת. הדבר הראשון שראיתי היה זר ענק של ורדים אדומים פורחים. כשהוא ירד קצת, ראיתי פנים. יוסף. "סינתיה! לא יכולתי לחכות לראות... אותך..." מבטו נדד מטה אל כיסויי השמיכה