"כן. תאמיני לי," הוא אומר.
"בסדר. תודה. היא ספגה את המכה הקשה ביותר." אני מנסה להתרומם אבל הגוף שלי כבד, כאילו אני שוקלת אלף קילו. הראש שלי כבד גם כן. עמום. אני מסתכלת סביב על חדר בית החולים המעוצב בדלילות, הוא מרווח מספיק לשתי מיטות.
"אני יודע ואני לא יכול להתנצל בפניה מספיק. אני בספק אם אי פעם אוכל לפצות אותה. או אותך," לינק אומר ומסיט את מבטו ממני לשנייה. אני רואה את החרטה מודגשת על פניו כל כך
![אהבה מהטעימה הראשונה [החיית מחמד של אביה החורג]](/_next/image?url=https%3A%2F%2Fcos.ficspire.com%2F2025%2F07%2F15%2Fb6b8b9bc621f44398d2d42210fcbf283.jpg&w=384&q=75)















