לראשונה מאז שניצלתי מטיילר, אני מרגישה את הניצוץ של הכעס שלי מתעורר לחיים. את הצורך לנקום. לגרום לו נזק. אני רוצה להסב לו פי עשרה מהכאב וההשפלה שהוא הסב לי ולאשלי באותו מחסן. אני רוצה לראות אותו מדמם ומתחנן. אני רוצה לראות את הפחד מתעורר בעיניו כשאני עומדת מעליו.
"אשלי, הוא עדיין בחוץ. הוא ברח," אני אומרת וזה מעורר את התגובה שאני רוצה. היא מתקשחת והחיוך השובב שלה נמוג מפניה.
"אה," היא אומרת בשקט,
![אהבה מהטעימה הראשונה [החיית מחמד של אביה החורג]](/_next/image?url=https%3A%2F%2Fcos.ficspire.com%2F2025%2F07%2F15%2Fb6b8b9bc621f44398d2d42210fcbf283.jpg&w=384&q=75)















