מירבלה דמעה בודדה מחליקה על פני ואני בולעת רוק כשעיניי נפקחות. מבטו של מתאו מתרכך לעברי ואני הודפת קינוח. "אני מצטערת," אני לוחשת כשהוא משאיר נשיקות רטובות וטהורות לאורך קו הצוואר שלי, וחונק "תודה." על מה הוא מודה לי, אני לא יודעת, אבל אני אוהבת את זה. אני מתה על זה. "לעולם אל תתנצלי על זה, נסיכה, הממ? זה לגמרי נורמלי." שנינו בוהים זה בזה בעיניים טובות במשך דקה בערך לפני שהוא נאנח, ממלמל. "אני אלך