מַטֵאוֹ עֵינַי מְרַפְרְפוֹת כְּשֶׁאֲנִי מְנַשֵּׁק אֶת עוֹרָהּ, תְּחוּשַׁת סְפִיקוּת מְמַלֵּאת אֶת לִבִּי עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאֲנָחָה קְטַנָּה מַגִּיחָה מִגְּרוֹנִי בְּעוֹדִי טוֹעֵם אֶת עוֹרָהּ. אִשְׁתִּי, הִיא עוֹשָׂה לִי מַשֶּׁהוּ, מַשֶּׁהוּ יוֹצֵא דֹּפֶן. הִיא מְבִיאָה אוֹתִי עַל בִּרְכַּי בִּרְצוֹנָהּ, בְּדַעַת וּבְלִי דַּעַת, תַּרְתֵּי מַשְׁמָע. הִיא כָּל מַה שֶׁאֵי פַּעַם הִצְטָרַכְתִּי. כָּל