מירבלה אני נושפת אוויר דרך הפה כשאני מתעוררת מתרדמת מתישה. עיני נפקחות, אך נשארות כסדק צר, כשאני בולעת את הרוק כדי להרטיב את גרוני. ראשי אפוף כאב עוויתי כשאני מנסה להיזכר באירועי אמש. "מתאו?" לחישה שורקת בוקעת מגרוני הכואב, ואני מצטערת על כך. "גברת דנארו? אני בת', האחות שלך." היא בודקת במהירות את הדופק שלי ובאנחת הקלה היא שואלת, "איך את מרגישה?" "איפה מתאו?" אני מחזירה לה שאלה, מגמגמת ומצטערת על כ