מַטֵּאוֹ אֲנִי מִתְעוֹרֵר לְחֹם. גּוּפָהּ שֶׁל אִשְׁתִּי, הַיָּצוּק בְּשָׁלֵמוּת לְתוֹךְ שֶׁלִּי, מַסַּת שְׂעָרָהּ הַכֵּהָה הַנּוֹפֶלֶת עַל חָזִי, מְחַמֶּמֶת אֶת לִבִּי. אֲבָל זֶה מְחַמֵּם בְּמָקוֹם אַחֵר, מָקוֹם הַשּׁוֹלֵחַ כְּאֵב לְתוֹךְ לִבָּתִי, וְגוֹרֵם לַתַּחְתּוֹנִים שֶׁלִּי לְהִתְהַדֵּק. אֲנִי מְנַשֵּׁק אֶת עֹרֶף רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשְׁתִּי, זְרוֹעוֹתַי סְבִיב מָתְנֶיהָ מִתְהַדְּקוֹת בְּהַגָּנ