מַטֵאוֹ זעם מבעבע בעצמותיי. אותו זעם שמחליש אותן, אך הן חזקות מאי פעם. אותו זעם שמחליש את ליבי, אך הופך אותו לאכזרי כל כך. אותו זעם ששיגר את תודעתי לתחושה מכריעה של חוסר אמון, ייאוש ותיעוב. כל הרגשות הנפשעים האלה מכוונים כלפי אדם אחד. האיש שבגללו אני סועד דרך המתחם אל תא המעצר כדי לשוחח עמו. כאשר צעדי מהדהדים במסדרון הארוך, צחוקו של אביה של אשתי מתחיל להדהד. הוא יודע שאני בא, והוא יודע למה אני בא.