מירבלה כפות וכלי צלצול מצטלצלים, קולותיהם הקטנים של ילדיי חולפים באוזניי כלחישות רכות כשהם מתפרצים בזעם, בעלי לועס את מזונו בקול רם – ניסיון להרגיז אותי. אפילו עם המילים שלא נאמרו והכעס הלא מובע המרחף מעל בעלי ואני, אנו מוצאים את עצמנו יושבים בשולחן האוכל, מנסים לכפות חיוכים על פנינו למען ילדינו. לא כאילו אכפת להם, בהתחשב בעובדה שהם לועסים את ארוחת הערב שלהם ומפטפטים כאילו איננו קיימים. עם זאת, אנ