מַטֵּאוֹ אֲנִי מִתְעוֹרֵר מֻקְדָּם עִם תְּחוּשָׁה שֶׁל שִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ הֶסְבֵּר, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת גּוּפָהּ הַחַם שֶׁל אִשְׁתִּי מְעֻצָּב לְתוֹךְ שֶׁלִּי, פָּנֶיהָ נִרְאִים רְגוּעִים וּשְׁלֵוִים כְּשֶׁהִיא נֶאֱחֶזֶת בִּי בְּשֵׁנָה, אוֹתָהּ תְּחוּשָׁה שֶׁאֵין לָהּ הֶסְבֵּר שֶׁל שִׂמְחָה מִתְרַחֶבֶת יוֹתֵר בְּלִבִּי. אֲנִי מְסִיר בְּעָדִינוּת קְווּצַת שֵׂעָר מִפָּנֶיהָ, וְהִיא זָ