מירבלה מטאו אוהב כאב, במיוחד כאב מלווה בהנאה. וכשאני כורעת ברך לרגליו, איבר מינו על פניי, עיניו המכוסות נועצות בי מבט, אני יודעת שהוא משתוקק לכאב. הוא משתוקק לבטא את חייתיותו אך מרסן את עצמו. אני לא רוצה שהוא ירסן את עצמו. שתי הידיים העוטפות את אורכו העבה מתהדקות כל כך חזק עד שגניחה חנוקה מגרונו. אפשר היה לצפות שהוא יירתע, אבל הוא לא. הוא דוחף את עצמו קדימה כאילו מבקש ממני עוד. ואני נותנת לו עוד.