מירבלה כשמטאו ואני שמענו את ההתרסקות למטה וברחנו על נפשנו, קיוויתי שזה לא יהיה משהו רציני. ירדתי למטה, התפללתי בליבי שזה יהיה רק הילדים משחקים ומרסקים את הרהיטים, אבל נראה שזה לא המקרה. לא כששפתיה של בתי מרוחות בחיוך רחב שיניים עם דם מרוח על כל פניה, ולבני יש הבעה חמורה, וחלק גדול מגופו ספוג בדם. הזמן פתאום מאט, רגליי נעצרות בפתאומיות, ומשאירות אותי תקועה במקום, כשאנחות קשות בורחות משפתיי הפשוקות.