אריה אני לא מאמינה שהלילה הזה הוא הלילה האחרון שלי על הספינה הארורה הזאת. מחר, חוזרים ליבשה ולחיים האמיתיים, ואלוהים, אני לא מוכנה לזה. המציאות תכה חזק יותר מהווי-פיי בפחית השימורים הצפה הזאת. אני מטיילת לתוך הקפטריה, סורקת את המקום, והנה הן – לילי ומיה, מנופפות לי כאילו אני איזה סלבריטי או משהו. אני שולחת להן חיוך ומפלסת את דרכי לשם. "הבאתן לנו גלידה?" אני אומרת, ומתיישבת בכיסא. אבל הן סתם יושבות