מנקודת מבטה של אלונה: חשתי בחילה, בטני התהפכה כשצעדנו במגרש החניה לעבר מכוניתו של טריסטן. התחלתי לפגר מאחורי כריס וטריסטן. הוא צעד כאילו הוא במסע, אבל בסופו של דבר הוא האט ככל שהתקרבנו למכוניתו. חיבקתי את עצמי כשחשתי קור. טריסטן עצר והסתובב להסתכל עליי, מחכה שאדביק אותם. הוא עדיין רתח מכעס, ואני שונאת את האופן שבו הוא הסתכל עליי כאילו עשיתי משהו נורא שאי אפשר לסלוח עליו. זו הפעם הראשונה שאני רואה