מנקודת מבטה של אלונה: הרגשתי כל כך חולה כשנכנסנו לבית. אבא שלי שתק. צמצמתי את עיני אל האור בסלון כשנכנסנו. אבא סגר את הדלת מאחורי. חיכיתי לאיזשהו עונש ממנו. פשוט לא אהבתי את מה שטריסטן אמר לאבא שלי, שאני צריכה להיות נישאת כי זה הרגיש כאילו הוא נגעל ממני. ובכן... אני לא מאשימה אותו. אני מרגישה דוחה עם עצמי, במיוחד עם מה שלבשתי. "שבי," הוא דרש, וישבתי על הספה. הוא הלך לכורסה שהייתה מולי. נשמתי נשימה