**מנקודת מבטו של טריסטן** ההליכה במסדרון המוכר הזה בבית החולים הזכירה לי את הפעם שבה אלונה הובהלה לכאן ועברה את הניתוח שלה. זה שיגע אותי לחכות עד שהיא תהיה בסדר. היא עדיין לא ענתה לי. הייתי קצת יותר רגוע ממה שהייתי. קריס נשארה מחוץ לדרכי, היא ניסתה להיות נחמדה, אבל הייתי צריך זמן אחרי כל מה שהיא עשתה. דפקתי על דלת המשרד של דוקטור פיטרס. שמעתי אותו קורא לי להיכנס ואכן עשיתי זאת. "אז, במה אוכל לעזור