**מנקודת מבטו של טריסטן** לא הייתי מוכן לנהל שיחה על התאונה עם קריס. אני יודע שלאלנה יש רק כוונות טובות, אבל אני פשוט עדיין לא מוכן. שאפתי אוויר כששמעתי אותן צוחקות במסדרון. עמדתי ליד שולחן האוכל, אורז את המסמכים שלי לתיק המחשב הנייד שפרשתי קודם לכן על השולחן. אני אמור להסיע אותן לבית הספר, אבל דייוויד התקשר אליי קודם לכן ואמר שהוא רוצה להוריד את אלנה בבית הספר בעצמו כי הוא רוצה לקחת אותה לארוחת ב