**מנקודת מבטה של אלונה** אחרי המסעדה, טריסטן ואני הלכנו לפארק, ושמרנו קצת מרחק כדי שלא ייראה חשוד, במיוחד אם היינו נתקלים במישהו שאנחנו מכירים. זו הייתה הליכה איטית, ואני הייתי גוש של אושר כי טריסטן ואני ניסינו את מזלנו בדייטים, ולא האמנתי שזה התגשם. הלכנו לכיוון האגם, ואז פשוט ניגשנו לספסל סמוך והתיישבנו. "אולי כדאי שאחזיר אותך הביתה בקרוב. אני לא רוצה שאבא שלך ידאג או ינעל אותך," הוא חייך כשנעץ