נקודת מבט של אלונה: ירדתי במדרגות לאט כשהמר קריין הסתכל עלי, הוא חייך אלי חיוך ממזרי והלב שלי דפק במהירות. אני רק מקווה שהוא הביא רק את הספר שלי וילך אחרי זה כי עכשיו הסוד שלי בחוץ. זה היה מביך מספיק בשבילי. "בוא פנימה," אבא שלי אמר לו. לא, זה לא מה שרציתי. שיט! "נהדר," מר קריין ענה ונכנס לתוך הבית בחליפה השחורה שלו, שכמעט גרמה לי לרייר. היה לו את הספר שלי ביד. הייתי שמחה לגבי זה. אבא שלי סגר את ה