**מנקודת מבטה של אלונה** צעדתי ברחוב כדי ללכת למועדון, אבל נאנחתי בכבדות כשמגי עמדה בשביל הגישה לבית של טריסטן. נראה היה שהם עסוקים. אבל טריסטן לא היה בשום מקום בחוץ. התחלתי ללכת מהר, אבל אז האישה הזו החליטה לחצות את הכביש. אני נשבעת שהאישה הזו אף פעם לא רוצה לעזוב אותי לבד. "אלונה, מה שלומך?" היא צעדה בקצב שלי, עליזה מאוד. "אני בסדר ומזל טוב על התינוק," חייכתי אליה חיוך מזויף. "ובכן, בגלל סיבוכי