ונסה כשדומניק מושיט את ידו כדי שאמשוך את רגלי קדימה, אני נשארת ישובה במקומי ומנענעת בראשי. "עזוב את זה." אני מביטה מבעד לחלון כשהלימוזינה יוצאת לדרך. "כל עוד לא אזוז, אני אהיה בסדר." "אמרתי, תני לי לראות את זה." אני נאנחת בכאב כשהוא שולח יד אל רגלי ומניח אותה היישר על ירכו, וגורם לי להפנות את ראשי לכיוונו בתדהמה. "מה אתה עושה?" אני מקמטת את גבותיי. "פשוט שבי בשקט." הוא אפילו לא מביט בי. עיניו ממוק