ונסה אף על פי ששאלתו של דומיניק תופסת אותי לא מוכנה, היא מיד מרגשת אותי ושולחת זרם בכל גופי, וגורמת לי להזדקף בכיסא בעודי צופה בו עומד ליד הדלת. "כן, יש לנו עוד יומיים," אני אומרת לו, וניצוץ של תשוקה נשמע בקולי. "טוב, חשבתי על משהו," הוא אומר, ומתקרב לכיסא בעודו סוקר אותי מכף רגל ועד ראש. "ספר לי על זה." אני מציצה במפשעתו, ואז שוב למעלה אל פניו. הוא נעצר ממש מולי, מביט ישר לעיניי ואומר. "המטרה של