ונסה ברגע שהדלת נפתחת בחריקה, אני מפנה את ראשי בבת אחת לכיוונה ורואה את דומיניק נכנס. הבעת הפנים הריקה שלו גורמת לי להדק את אחיזתי בכרית שמאחוריי. בלי לומר מילה, הוא נועל את הדלת. אני בולעת רוק בידיעה שאני לא עומדת לצאת מפה אותו אדם שהייתי. אני מרגישה את הלב שלי דופק מהר יותר ויותר ככל שהשתיקה בינינו נמשכת, ואין לי מושג מה להגיד לו, אז אני פשוט מחכה. הוא כבר יידע מה לעשות. כשהוא מתחיל לכפתר את הז'