דומיניק למרות שאני כל כך רוצה לתפוס את כרמלה בפרק כף היד ולגרור אותה מכאן כדי שתלך, אני לא יכול. זה בגלל שאם אעשה את זה, זה עלול להפוך לשערורייה, כי יש פה מצלמות בכל מקום, שלא לדבר על האנשים שעוברים ושבים. אני שומר על מרחק, נאנח בכבדות, ומעביר יד על העורף, הלב שלי דופק בפאניקה. "את צריכה ללכת, ועכשיו. אבא שלי בדרך לפה." הקול שלי חדור דחיפות. "זה אפילו יותר טוב." היא מהנהנת. "היום הוא יגלה מה קורה