דומיניק לשמע שאלתי הבוטה, כרמלה מזדקפת ומניחה יד על חזה, נראית פגועה. "ואתה חושב שלכלבה הזאת בכלל אכפת מהילדים?" "כן, אכפת לה וראיתי את זה." "אוף! אתה מצדד בה עכשיו?" "אני רק מציין שבאמת אכפת לה מהילדים האלה ולך בבירור לא. את אמרת את זה בעצמך." קמתי מהספה כדי שאוכל לעמוד ליד החלון. אני כבר מתחיל להתעצבן מזה. בדיוק אז, היא אחזה בידי כדי להושיב אותי בחזרה, אבל אני פשוט נשארתי לעמוד. "מותק," היא פתחה