ונסה כשזרועותיו של דומיניק כרוכות כעת סביב מותניי, לוקח לי רגע לעכל את תגובתו המהירה, וכשסוף-סוף אני קולטת שאני אוחזת בזרועותיו המלאות בוורידים, אני מרימה אליו את מבטי באיטיות והעיניים שלנו נפגשות. "נראה שאת לא מסוגלת ללכת בכוחות עצמך," הוא אומר. לראות אותו מהזווית הזאת, מביט בי מלמעלה באופן כה שתלטני אחרי שמנע את נפילתי, גורם לי להסמיק מעט. השתיקה שבינינו, בזמן שאני לא מצליחה לדבר, הופכת את פעימו