ונסה העובדה שדומיניק לא היה בעיר הקלה עליי להיות איפה שרק רציתי בלי להרגיש מבוכה, כי לא נתקלתי בו. כבר הייתי בבית החולים כדי למסור לילדים את מה שהבטחתי להם. לא יכולתי לחכות אז עשיתי זאת מוקדם יותר ממה שאמרתי שאעשה. זה חימם את ליבי לראות כמה מאושרים הם היו כשקיבלו בדיוק את הצעצועים שרצו. אחר הצהריים ואני בדרכי לכנס הנשים. ליז לא מפסיקה לסמס לי, תוהה מתי אגיע. נדמה שהיא קצת חסרת סבלנות. אני תוהה מה