דומיניק ברגע שאני מגיע לדלת חדר השינה של כרמלה, אין לי אפילו כוח לדפוק, אז אני פשוט פותח אותה ונכנס פנימה. היא על המיטה, וכשהיא רואה אותי, היא רצה אליי וכורכת את זרועותיה סביבי. אני מניח שהיא מרגישה הרבה יותר טוב, אבל כרגע, ממש לא אכפת לי מזה. "מותק, חזרת," היא אומרת. "ניסיתי להשיג אותך." זרועותיה כרוכות בחוזקה סביב מותניי, כאילו הכל בסדר בינינו, אבל ברגע זה, הדם עולה לי לראש. "אתה לא תאמין מה קרה